• שעיה לזרסון  איש כותב שירה ואמן- 2013

    שעיה לזרסון איש כותב שירה ואמן- 2013

  • שעיה לזרסון בעמדת מקלען צד באויר B-17

    שעיה לזרסון בעמדת מקלען צד באויר B-17

  • שעיה לזרסון בקיבוץ יד מרדכי במלחמת העצמאות -1948

    שעיה לזרסון בקיבוץ יד מרדכי במלחמת העצמאות -1948

  • שעיה לזרסון במאמן צריח עליון של B-17 בביהס לטיסה בסירקין -1959

    שעיה לזרסון במאמן צריח עליון של B-17 בביהס לטיסה בסירקין -1959

  • שעיה לזרסון רלכ"א חיל האויר 1975

    שעיה לזרסון רלכ"א חיל האויר 1975

  • מפקד מכין קורס 37

    מפקד מכין קורס 37

  • שעיה לזרסון במסע הישרדות עם פרחי טיס -1959

    שעיה לזרסון במסע הישרדות עם פרחי טיס -1959

  • שעיה לזרסון מנכ"ל קרן ביטוח מעסיקים -1976

    שעיה לזרסון מנכ"ל קרן ביטוח מעסיקים -1976

תא"ל לזרסון ישעיהו

בשואה

מספטמבר 1939 עד אפריל 1940 חיינו בביתנו בלודז' תחת רדיפות הגרמנים. חלק מהמשפחה ברחה לוורשה ולמזרח. מ-1940 ועד 1944 הייתי בגטו לודז' עם אמי ואחותי. אבי, סבי ושני דודיי נפטרו בגטו ממחלות ומרעב. אני עבדתי במפעל רצענות ( SODLER RESORT ) בייצור מוצרי עור לצבא הגרמני. ביולי 1944 הוצאתי מהבית ונשלחתי בטרנספורט ל"אושוויץ" כחלק מחיסול הגטו. אחרי הסלקציה על-ידי מנגלה מיינו אותי למחנה בירקנאו לעבודה ואחרי שישה שבועות נלקחתי למחנה בעיר גרליץ לעבוד בייצור רכבים צבאיים במפעלי NUMAG. בדרכי מהמחנה לרכבת הזדמן לי לראות, דרך הגדר, את אמי ואחותי במחנה הנשים. הייתה זו הפעם האחרונה שראיתי אותן. בינואר 1945 הוציאו את כל אנשי המחנה ל"מצעד המוות" שלקח כ-10 ימים בהם מתו ונרצחו רבים מאתנו. בסיום "מצעד המוות" חזרנו למחנה בגרליץ כדי לחפור תעלות הגנה סביב לעיר. אני נלקחתי יחד עם קבוצה קטנה של מכונאים וחשמלאי רכב לעבודה, תחת משמר חיילי ה-SS, במוסך המרכזי בעיר. במאי 1945 שוחררתי על ידי הצבא האדום. אחרי שהות קצרה בבי"ח בגרליץ חזרתי בדרך לא דרך ללודז' בפולין. שם נודע לי כי אמי ואחותי נלקחו מאושוויץ למחנה ריכוז בשאטהון ועם התקרבות הצבא האדום הועלו על אוניה גרמנית בכוונה לקחתן לגרמניה. יותר לא שמעתי עליהן דבר ולא מצאתי איש מכל משפחתי, קרובה או רחוקה.

תקומה

בלודז' הצטרפתי לקיבוץ שיועד לעלות ארצה. במרץ 1946 הברחתי את הגבול לצ'כיה, משם המשכתי לגרמניה בדרך לארץ-ישראל. כך הגעתי למחנה עקורים בברגן-בלזן לקיבוץ השומר הצעיר. שם למדנו עברית וידיעת הארץ וגם עברנו אימונים סמי-צבאיים עם אנשי הבריגאדה מארץ ישראל. במרץ 1947 הגעתי לחיפה בצורה לגאלית (במסגרת 100,000 הסרטיפיקטים) דרך מרסיי באוניה צרפתית "פרובידנס" עם חברי הגרעין שלי. צורפנו לקיבוץ יד מרדכי כגרעין נוער, שם עבדנו חצי יום. שובצתי לעבודה בכרם הענבים. בקיבוץ עברנו אימונים צבאיים וצורפתי כחבר הגנה לכוח המגן של המשק. אחרי החלטת האו"ם על החלוקה, פרצו המאורעות והקיבוץ נותק ממרכז הארץ. הקשר עם המרכז נעשה בשיירות שהותקפו על-ידי הפורעים הערבים מהסביבה. עם הכרזת העצמאות ב- 1948 ופלישת המצרים מדרום, הותקף הקיבוץ ואני נלחמתי שם עד הפינוי. בקרבות על יד מרדכי נהרג חברי הטוב מהגרעין – ההרוג הראשון בהתקפת המצרית. עברנו לקיבוץ גן שמואל ובהמשך לקיבוץ גלאון כגרעין השלמה. התחתנתי ועזבתי לתל-אביב. עבדתי כנהג במוסד הנוער בבן שמן עד שהתגייסתי לצה"ל. בארץ מצאתי שלוש דודות שלי – אחיות של אבי שעלו ארצה כציוניות לפני המלחמה. אחת מהן עלתה ב- 1922 והייתה בין מקימי קיבוץ בית אלפא.

בשחקים

התגייסתי לצה"ל ב- 1951 והתנדבתי לחיל האוויר לקורס מקלעני אוויר מס' 1, בביה"ס לטיסה שבסירקין. הקורס התנהל באנגלית. ב- 14/8/1951 הוענקו לי הכנפיים ודרגת סמל, במסדר יחד עם קורס טיס מס' 4. בהמלצת מפקד הקורס, שחזר לדרום אפריקה, נשארתי בביה"ס לטיסה כמדריך כוונון ירי ומקלענות לקורס טיס מתקדם, עם הצבת חירום בטייסת 69 על מטוסי 27-B משופרים. לצורך זה עברתי קורס שיטות הדרכה בבה"ד 3. ב-1952 יצאתי לקורס קצינים, על פי בקשתי. בבה"ד 1 שבסיומו הוענקה לי דרגת קצונה – סג"מ. חזרתי לביה"ס לטיסה כמפקד גף פרחי טיס ומפקד קורס מקלעני אוויר 2. ב-1954 ניסגר ביה"ס בסירקין והועבר לתל-נוף בח"א 28 למעט קורס מכין שעבר לביה"ס הטכני 21 של ח"א בחיפה, לשם עברתי כמפקד הקורס. במקביל המשכתי לטוס בטייסת 69, ממוקמת בחצור – כנף 4 , במשימות ובאימונים. כמפקד קורס מכין התחלתי לשלב אימוני חיילות ויציאה לשדה, באישור לה"ד אוויר 5 במטה. עד אותו זמן כלל הקורס לימודים אקדמיים בלבד. ב-1956 עם פרוץ מלחמת קדש, פוזרו החניכים כתגבורת בבסיסים, ואני חזרתי לטייסת 69, שהוצאה מהדממה למשך המלחמה ופעלה מבסיס רמת דוד, כמקלען אוויר ראשי. במלחמה לקחתי חלק בגיחות הפצצה בשארם אל שייח, עזה, רפיח, מבצע ארוך טווח בים האדום ועוד. באחת הגיחות מעל שארם אל שייח נפגע המטוס שלנו. חזרנו לבסיס עם שלושה מנועים. עם סיום המלחמה הוחזר קורס מכין לטיס, סוף-סוף, ואוחד עם ביה"ס לטיסה בתל-נוף. תוכנית האימונים שונתה, הוכנסו תרגילי שדאות, מילוט נפש, ניווט, חינוך שדה ותרגיל השבי המיתולוגי – "תרגיל עופר" המופעל עד היום הזה. כמו כן הוכנסה מערכת מיון הכוללת סוציומטריה, לשיפור תהליך המיון וחסכון בשעות טיסה. ב-1962 אחרי פיקוד על 20 מחזורי קורס מכין, יצאתי לביה"ס לפיקוד ומטה, אותו סיימתי בהצטיינות. הוצבתי בבסיס רמת דוד כמפקד טייסת מפקדה. אחרי שלוש שנים בתפקיד, ב- 1965 עברתי למטה ח"א כראש ענף פרט והוענקה לי דרגת סא"ל. מילאתי תפקיד זה בזמן מלחמת ששת הימים, בעקבותיה עדכנו את הטיפול במשפחות החללים והשבויים. המודל שימש את כל צה"ל. ב-1969 התמניתי למפקד בסיס ח"א 3 ברפידים עד סיום מלחמת ההתשה ב-1970. בהמשך התמניתי לראש מחלקת שלישות במטה חיל האוויר וקודמתי בדרגה לאל"מ. אחרי מלחמת יום כיפור, עם שינוי המבנה של מטה ח"א, עברה מחלקת השלישות ללהק כוח אדם. ב-1974 התמניתי לעמוד בראשו וקודמתי לדרגת תא"ל. ב-1975 פרשתי מצה"ל ויצאתי לגמלאות.

לאחר השחרור

מ- 1975 עד 1995 מילאתי תפקידי ניהול בכירים במשק האזרחי הפרטי: מנהל קרן ביטוח המעסיקים בתעשייה; סמנכ"ל התאחדות התעשיינים למשאבי אנוש ויחסי עבודה בתעשייה; חבר ההנהלה הבכירה של קונצרן עלית; יועץ ארגוני של נתן שרנסקי והפורום הציוני ליהודי בריה"מ עם פרוץ העלייה משם; חבר ההנהלה ביחידה לחקר יחסי העבודה בישראל וכנציג המעסיקים בבית הדין הארצי ליחסי עבודה. אני איש כותב שנים רבות סיפורת ושירה. מאז שחרורי רוב עיסוקי בכתיבה ובעיסוק ספרותי בכלל: בחוגי ספרות, בסדנאות כתיבה ובחוגי קריאה. אני חבר מן המניין באגודת הסופרים. ב- 2003 פרסמתי ספר שירים ראשון. הספר השני שלי, גם הוא שירה, פורסם ב-2013. לפני כ-17 שנים למדתי שנה אחת במכללה לאמנות "קלמניה" בעיקר אמנות הזכוכית וצילום. בהמשך השתלמתי בצילום אמנותי. כיום אני עוסק גם בפיסול מתכת וזכוכית ובצילום אמנותי לרבות הצגתם בתערוכות.

  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים

© כל הזכויות שמורות | תנאי שימוש