סא"ל ארן משה

בשואה

מלחמת העולם השנייה עברה על משה בעיר הולדתו יאסי שברומניה. ככל היהודים, נאלץ לשאת טלאי צהוב והיה עד לפוגרומים שהתרחשו בעיר, מהקשים שידעו יהודי מזרח אירופה. באוגוסט 1944 נהרג אביו בהפצצה של הרוסים. כחניך בתנועת הנוער הציונית "בני עקיבא" ספג משה ערכים ציוניים והחליט לעלות לארץ.

תקומה

בתום המלחמה, משהתארגנו חברי התנועה לעלות לארץ ישראל, החליט משה להצטרף אליהם אף שהיה רק בן 13. מיד לאחר בר המצווה החל את מסע הנדודים דרך הונגריה, יוגוסלביה ועד מחנה עקורים באיטליה, שם נאסף עם חברי קבוצתו לבית הנוער בסלבינו, שהפעילו חיילי "הבריגדה היהודית". בחורף 1947 העפיל ארצה באנייה "חיים ארלוזורוב". הבריטים יירטו את האנייה, והמעפילים גורשו לקפריסין. שנה לאחר מכן הגיע בשנית לחופי הארץ, ועלה עם קבוצתו להכשרה ברמת דוד. כעבור כשנה התגייסה הקבוצה לנח"ל, ועברה לקיבוץ צאלים. משה שאף לצאת לקורס טיס, אך בינתיים הצטרף לגדוד הראשון של הפלמ"ח, ורק לאחר מאמצים רבים עבר לחיל האוויר. בראשית שירותו בחיל האוויר עבר משה קורס מכשירנים, פעל במשותף עם מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) והוצב לבסיס רמת דוד.

בשחקים

ב־1952 התקבל לקורס טיס . הוצב בטייסת התובלה הקלה "הגמל המעופף" (100) – הטייסת הראשונה בחיל האוויר – ושימש בה קצין הדרכה. השתתף במבצע "סנונית" ובמבצע "ירקון". ב־1955 עבר לשרת ביחידת הבקרה (יב"א) 503, כיהן כקצין מבצעים והיה שותף להתאמתה לעידן הסילון. בהמשך, עבר למטה חיל האוויר ונטל חלק בתכנון "הבור" שבקריה. במסגרת שירותו במילואים מונה למפקד יחידת בקרה פורסת 546, ופיקד עליה במשך 32 שנים. במקביל, המשיך לטוס בטייסת 100, עד 1970. לחם בכל מלחמות ישראל החל במבצע "קדש" ועד למלחמת המפרץ הראשונה, ב־1991.

לאחר השחרור