רס״ן בר-און גרישה

בשואה

רס"ן גרישה בר-און נולד במוסקבה, ברית המועצות. עם גיוסו לצבא האדום בתאריך ה-12.12.1941 נשלח גרישה לבית הספר לטיס והתמחה במטוסי יאק

באותם ימים התחולל מבצע ברברוסה והצבא הנאצי התקרב מאוד למוסקבה. גיוסו של גרישה לזרוע האוויר חל בעיצומם של קרבות הבלימה הסובייטים על העיר והוא נשלח תוך זמן קצר ליחידה קרבית שהפעילה את היאק 7. ידוע כי במהלך הקרבות צבר גרישה 4 הפלות מאומתות ביניהן 2 מטוסי קרב מסרשמיט BF109, אחד נוסף מדגם פוקה-וולף FW190 ומפציץ תקיפה וירוט יונקרס JU-88.  לאורך המלחמה צבר גרישה ניסיון מבצעי בהטסת דגמי יאק נוספים ביניהם יאק-1, יאק-9 ויאק-3.

פירוט שעות הטיסה כולל הדרכות ומבצעי של גרישה מתקופת המלחמה, ניתן לראות כי רוב ניסיונו נצבר בדגם היאק-9

ב-2.5.1942 הועבר גריה לחזית פולין ושם שירת תחת חסות חיל האוויר הפולני עד סוף המלחמה ושוחרר משירות רשמי ב-6.7.1946.

תקומה

בסיום המלחמה גרישה מצא את עצמו על אדמת פולין והתארח בוורשה אצל הוריו של חברו לטייסת קזיק רוטנברג אשר סייע לו לעזוב את פולין.

גרישה החליט לא לחזור לשטחי ברית המועצות, נדד לפריז ושם הצליח ליצור קשר עם נציגי ההגנה בצרפת שגייסו אותו לזרוע האווירית של ההגנה  וזאת לאור עברו כטייס קרב. גרישה הגיע לארץ בסביבות יולי 1948 בטיסה מרובת עצירות ביניים בה הטיס פליטים נוספים לארץ יחד עם אייבי נתן.

בשחקים

מיד לאחר הגעתו לארץ הצטרף גרישה לגף 35 שהפעיל מטוסי נורסמן, זאת לאור הניסיון שצבר על דגם זה עוד בהיותו בצרפת. בחודשים שלאחר מכן ביצע גיחות אספקה רבות במסגרת ההגנה על סדום. ב-22 בדצמבר 1948 החל מבצע "חורב" במסגרתו הפעיל הגף מטוסי אימון "הווארד" שהוסבו לתצורת הפצצה, גרישה השתתף בגיחות הפצצה ביעדים רבים בכל הגזרות בין היתר בעיראק אל מנשיה (קרית גת), פלוג'ה ואף לקח חלק במבנה תקיפה שהכניע רכבת שנשאה חיילים לתגבור הכוחות המצריים באל עריש.

עם פירוק גף 35 ב-17 לינואר 1949 נקלט גרישה בטייסת 100 תחת פיקודו של יוסף שטיינמן ועד סוף מרץ צבר בטייסת כ-372 שעות טיסה במשימות תובלה והעברות מטוסים, רובן על מטוס הדראגון ראפיד הדו-מנועי.  

באפריל 1949 עבר גרישה לטייסת 101 והוסמך בהצלחה על מטוסי הספיטפייר והמוסטנג אותם הפעילה הטייסת. ביולי 1950 מונה גרישה למפקד הטייסת בה פיקד על מוטי הוד, דני שפירא, ואברהם יפה ז"ל.

ב-17 במאי 1950 זומן גרישה לרמת דוד להנחות תרגיל באש חיה עם מטוסי הספיטפייר, לפתע נשמע מלמעלה קול רעש לא מוכר. גרישה שהרים מבטו מעלה זיהה לפניו מטוס ימי בריטי מסוג שורט סאנדרלנד בטיסה מערבה מכיוון ירדן או הודו.

באותה תקופה-שנתיים שלוש לאחר סיום המנדט הבריטי, רגילים היו הבריטים לחצות את המרחב האווירי של ישראל כרצונם שהרי הם ידעו שעדיין אין למדינה שזה עתה נולדה זרוע אווירית. לבריטים היו בסיסים אוויריים בקפריסין וכן היה הפיקוד על הלגיון הירדני בידם ולכן חצו הם את המרחב האווירי שלנו כרצונם וקצרה ידינו מלהושיע. והנה ניתנה ההזדמנות. 4 ספיטפיירים חמושים נמצאים ברגע המתאים בקצה המסלול מוכנים להמראה. לא איש כגרישה יפספס את ההזדמנות.

הסאנדרלנד היה מטוס מטען ימי בעל מצופים קבועים , כלומר גרר גדול ומהירות נמוכה לעומת הספיט, כלומר מטוס קרב בעל חימוש ומהירות גבוה. לאחר מרדף לא קצר השיג הספיט את הבריטי מול חופי יפו כבר מעל הים והורה לו לנחות בים. הבריטי כמובן התעלם לחלוטין. גרישה הפעיל את תותחי המטוס , והבריטי בשלו. ושוב- והבריטי בשלו. רק לאחר שלוש פעמים של ירי אזהרה כשהפגזים כמעט פוגעים במטוס המטען נחת הבריטי בים.

כשראה גרישה כי סירת משמר החופים הישראלי אוספת את הטייס הוא חזר לרמת דוד. במשא ומתן שהתנהל מאוחר יותר בין הבריטים לבין עזר וויצמן, הסכימו הבריטים להכיר בריבונות המרחב האווירי הישראלי תמורת שחרור המטוס.

בנוסף להיותו טייס ומפקד מוכשר, ביצע גרישה מגוון תפקידים בחיל וביניהם:

מפקד טייסת 101 1950/06 -  1950/12

קצין מבצעים ראשי מח' מבצעי אוויר  1950/12 -  1952/06

ראש מדור תכנון מבצעי   1952/06  - 1954/11

מפקד טייסת 100 1954/03  -  1955/05

לאחר השחרור

עוד במהלך שירותו התחתן גרישה עם מירה פרברוב, ששירתה כפקידת נ"מ ברמלה. לזוג נולדו שתי בנות והם עברו להתגורר ברמת השרון בשכונת נווה מגן שנבנתה במקור עבור אנשי קבע.

לאחר שחרורו משירות קבע ביוני 1967 עבד כנספח של משרד הביטחון ושימש כנציג המשרד במועצה הלאומית לתעופה אזרחית.  בהמשך השתלב גרישה בתעשייה האווירית במפעל מב"ט כראש יחידת הרכש, שרות ואספקה. במסגרת תפקידו זה לקח חלק בפרויקטים עבור מערכות נשק לצה"ל ביניהן פיתוח וייצור הטיל "גבריאל" עבור חיל הים ואף יצא לשליחות מטעם התעשייה האווירית לרומא.

מסופר שכטייס קרב הייתה לו הבנה רבה בחומר ובצורכי הצבא. כמנהל לא איפשר כל התפשרות בביצוע עד הפרט האחרון. בנוסף, מניסיונו כטייס ומפקד לקח ויישם שיטות של תחקור מעמיק בעבודה. עובדים במחלקה מספרים כי היה כיף לעבוד איתו, דיבר תמיד בגובה העיניים. בזכות כריזמה, חוש הומור וידע כללי רב הצליח לקדם משאים ומתנים עם גורמים זרים בהצלחה.  גרישה צבר מוניטין רב בתפקידו. לאורך כל שנות עבודתו גרישה לא ניתק עצמו מחיל האוויר והמשיך לשרת כטייס מילואים עוד שנים רבות.

ב-13 בינואר 1989 נפטר גרישה בגיל 67. יהי זכרו ברוך.

הערות

גרישה שינה את שמו מספר פעמים בנסיבות שונות. שמו המקורי אתו הזדהה בשרותו הצבאי בחיל האויר הרוסי ופולני היה  Władisław Żurawski.

כדי למנוע החזרתו לרוסיה חברו לטייסת קזיק רוטנברג, לקח אותו לועד קהילה של יהודים בלודז' ושם הצהיר שהוא פליט ושכל מסמכיו אבדו ושמו רישרד בראון.

בזמן שירות בחיל האויר עיברת את שמו לבר-און אך תמיד כולם קראו לו בשם חיבה גרישה.

מקורות למידע ונתונים

ספר זיכרונות של קזיק רוטנברג "גיבורים שנשכחו" פורסם בפולין על ידי ארגון להיסטוריה של חיל האויר הפולני.

זוהר בקמן – נכדו של גרישה בר-און.