רס"נ בר צבי משה מישה

בשואה

טרום ומהלך תקופת השוואה

גדל במשפחה יהודית דתית , בעיירה מעורבת אוקראניים ופולנים עם אנטישמיות גוברת בתקופת הקומוניסטים. כל משפחתו למעט אחותו לא שרדו את השואה.

בוגר ביה"ס תיכון מקומי שגויס ב- 1940 לצבא האדום והועבר מחיל הרגלים לחיל האוויר. בחורף 1941 החל ביה"ס לנווטים בצ'קאלוב שבהרי אורל. עם סיומו ב- 1943 קבל דרגת קצונה  ועבר סדרת אימונים במגוון נושאים כולל הפצצות לילה .ב- 1944 צורף כנווט מבצעי לטייסת מפצצים B-20. החל מפברואר 1945 השתתף בסדרת ההפצצות המאסיביות באזור הים הבלטי , שטטין, קניסברג וברלין.

עם סיום המלחמה החל אימונים במטוס TU-2. אך משנחשף לסיפורי הרצח ההמוני של היהודים ע"י הגרמנים במלחמה, ההרג האנטישמיות הגואה בפולין, גמלה בו ההחלטה לעלות לפלשתינה.

תקומה

במחצית 1946 נערך משה להשתחרר מהצבא האדום, והחל במהלכים שונים, אך לבסוף משנוצרה ההזדמנות, ערק מערבה. כל זאת תחת סכנת גילויו וחשיפת זהותו. הוא הצטרף לקבוצת אנשי בית"ר אשר בסיוע עליה ב', הגיעו דרך פריז לנמל צרפתי וב- 18.1.47 עלו אל ספינת המעפילים 'נגב' שנשאה כ- 650 איש. לאחר מסע טלטולים של 22 יום, הם התגלו והותקפו ע"י משחתות בריטיות והועברו בעל כורחם לחיפה ומשם גורשו לקפריסין. אחרי חודש הורשה משה לחזור לחיפה, ומשם הועבר ישירות להמשך מחנה המעצר בעתלית.

משה יצא מ'עתלית' בודד, שריד ממשפחתו וללא מכרים בארץ ישראל וללא אמצעי קיום ונאלץ למרות כישוריו, לשוטט ולעבוד בכל מה שהזדמן לפניו כולל סבלות וכפועל בנין פשוט. עד שבאקראי גילו  את מסמכיו, והוצע לו להצטרף לאנשי אצ"ל. הוא פגש את אברהם שכטרמן  שגייס יהודים בוגרי חילות אוויר זרים כדי לאייש צוותי-אוויר להבאת עשרה מטוסים מצרפת לאצ"ל. משבושש גיוסו, הוא המשיך לעבוד כפועל פשוט. ורק ב- 12.6.48 קיבל צו גיוס לצבא המתהווה.

במחלקת הגיוס סירבו להעבירו לחיל האוויר, למרות הבהרתו שהוא נווט מהצבא האדום. הוא גוייס לחיל התותחנים, ונלחם תחת פיקודו של יצחק שדה.

בשחקים

משה התעקש לעבור לחיל האוויר, רואיין ע"י הנווט הראשי קובץ וצורף בהמלצתו ביולי 48 לחיל האוויר. ומיד הופגש עם 'שני הנווטים הפולניים' בונו פסטינגר וניותק אדלר . משה הופעל במשימות שונות מהמטה בת"א בחברת  טייסי מח"ל עמם בילה. באוקטובר נשלח לרמת-דוד לטייסת  התובלה וההפצצה 103, שם חבר שנית ל'פולנים' וליוצאי מגוון  ארצות ומיעוט ילידי הארץ. הם פעלו באל- עריש, עזה, באר-שבע, סדום ובמבצע 'עובדה' - שבו שלשת המטוסים המובילים היו מאוישים ב'נווטים הפולניים'. עם העברת הטייסת 103 לעקרון, המשיך משה בטיסות לדרום ומשימות הצנחה וצילום אוויר. אך בתום השנה, כשרוב מתנדבי  מח"ל  חזרו לארצם והמיעוט שנשאר הועבר להדרכה בעקרון, משה נשאר בטייסת כמדריך נווטות, אח"כ החליף את הנווט פסטינגר כמדריך נווטות של בסיס ההדרכה. עד שנת 1955 הדריך משה בבית הספר לטיסה במחלקת נ.מ.ע. (נווטים, מקלענים, ואלחוטאים)

בשנת 1955 חלה משה במחלה קשה, ונאלץ לעבור למסגרת טיפול ממושך, שממנו הוצא לגמלאות.

לאחר השחרור

פיתח קורסים שונים הקשורים לטלוויזיה ומחשבים. יש לציין שבאותה תקופה נושאים אלו החלו רק להתפתח ועל רקע ידיעתו ולבקיאותו הרבה, ועשרות שנים של עבודה כטכנאי טלוויזיה, פרש לגמלאות בשנת 1988.

כפנסיונר עסק בהפצת הידע שרכש בנושאי הטלוויזיה להכשרת וידיעת הטכנאים. פרסם ספר בנושא שזכה להכרה וזכויותיו נרכשו ע"י מנהל ביה"ס לטכנאי טלוויזיה ואח"כ פרסם ספרים נוספים שתארו את תקופות חייו השונות - ראה הרשימה בהמשך.

רשימת הפרסומים של משה- בר צבי

• מדריך בנושא טלוויזיה (להדרכת טכנאים- השם לא ידוע, זכה להכרה מקצועית,) 1990
• מהצבא האדום לצה'ל - משה בר-צבי, 1999, דפוס חדקל, כנראה הוצאה עצמית של המחבר.(כולל תאור טייסת 103 בשנים 1948-50)
• סטאלין כאדם כמנהיג וכמצביא - משה בר-צבי, 1999, דפוס חדקל, כנראה הוצאה עצמית של המחבר.
• לחיות עם הסרטן - משה בר-צבי, ספטמבר 2000

משה בר צבי (מילמן) נפטר בתל אביב ב- 15.3.2001.