סרן גולדרייך אברהם

בשואה

נולד ב־1930 לאלקה ולאלכסנדר (סנדר) גולדרייך. אח ליצחק, שנולד ב-1925, וליונה, שנולדה ב-1927. כשהיה בן 9 העיירה נכבשה בידי הצבא הסובייטי. רכוש המשפחה נלקח והם נאלצו לעזוב את ביתם. ב-1941 נכבשה העיירה על ידי הגרמנים והצבא ההונגרי פיקד עליה. שנה לאחר מכן, החלה השמדת היהודים והמשפחה נאלצה לחפש מקום מסתור. יונה ואברהם הוברחו להונגריה בעזרת מבריח וציפו להצטרפות ההורים והאח הבכור. כשאלו לא הגיעו למונקאץ', ברחו לבודפשט שם הסתתרו בבית-כנסת. בדרך נס הצליחו השניים להיכנס לרשימת חמישים ילדים הונגרים לעלייה לארץ ישראל. ב־1942 עזבו את בודפשט ברכבת אקספרס, דרך רומניה ובולגריה, לאיסטנבול ומשם ברכבת לסוריה וללבנון, ובאוטובוס מביירות לנהריה. הוריו ואחיו הבכור נרצחו בגטו סמבור ב־1943.

תקומה

ב־1943 הגיעו יונה ואברהם לארץ ישראל. תחילה לנהריה ובהמשך לבית עולים בחיפה. הם הוכנסו לכפר הנוער הדתי של "עליית הנוער", סמוך לכפר חסידים. בשנת 1945 הצטרף אברהם לגדנ"ע של ה"הגנה" בקיבוץ יגור. שנה אחר כך הפך לחבר בשירות ה"הגנה". ב-1947 הצטרף לקורס לטכנאות רדיו בבית הספר "פיטמן" בתל אביב, צורף למחלקה של ה"הגנה" בשדה התעופה ועבד כטכנאי רדיו. ב־1948 מונה לאחראי על הקשר בבסיס חיל אוויר בכפר שמריהו ,שדה התעופה בהרצליה, ואחר כך הועבר לשדה תעופה בהרצליה בתפקיד קצין קשר. כעבור מספר חודשים, ובזכות הקשרים שפיתח כקצין קשר, הצטרף לקורס טיס מספר 1 של חיל האוויר. בשנת 1954 נישא לבלה, והקים משפחה ודור חדש בישראל.

בשחקים

באוגוסט 1948 נשלח ללמוד חודשיים באיטליה וכשחזר לישראל הצטרף לקורס נווטים מספר 1 בסנט ג'ין, ליד חיפה. במהלך הקורס טס על "דקוטה" ו"אַנסוֹן" והוסב למטילן במהלך מלחמת העצמאות. הקורס נדד לבסיס רמת דוד, אחר כך לבה"ד 2 בחיפה (שם עבר קורס אלחוט מורס). בשנת 1950 קיבל מדוד בן־גוריון את כנפי הטיסה והיה לנווט בבסיס סירקין. בתום הקורס סופח לטייסת 69 (טייסת יוצאי מח"ל). שם הוכשר בקורס מטילן במטוס "B-17" ושימש כנווט ומטילן כאחד. ב-1951 הועבר מטייסת 69 לבסיס סירקין כמדריך בביס"ט, והדריך נווטים ולימודי נווטות לטייסים. שנה לאחר מכן יצא לקורס נווטים מתקדם בחיל האוויר הבריטי RAF. החל את לימודיו כחניך בשווברי, בי"ס ללימודי נווטות מתקדמים בקורס SNR28. אימוני הטיסה היו במטוסי "אנסון 97" ו"מטאור 7". במהלך הקורס הועלה לדרגת סרן, בהיותו בן 22 בלבד. בשנת 1953 הוצב במטה חיל האוויר, מטה לה"ד 5 (אגף הדרכה) כאחראי לתכניות אימונים לצוותי אוויר. באותה שנה צורף לצוות של חיל האוויר האמריקאי שחיפש מטוסים שנפלו לים. בשנת 1954 הוצב בטייסת "העמק" באגף צילום אוויר ב"מוסקיטו". השתחרר מצה"ל ב-1955.

לאחר השחרור

עם שחרורו מצה"ל, בשנת 1955, הצטרף אברהם כנווט לחברת "אל על", בה עבד עד פרישתו בשנת 1981. במלחמת סיני סופח כנווט לטייסת צרפתית והתמנה למפקד בסיס אבו רודס בסיני. בשנת 1957 מונה למפקד טייסת מוסקיטו 116 והיה הנווט הראשון בתולדות חיל האוויר שנתמנה לתפקיד מפקד טייסת. לאחר כמה חודשים חזר לאל על והוצב בלונדון מטעם החברה והדריך טייסים ונווטים בחברת התעופה הברזילאית "VARIG". בשנת 1974 מונה לנווט ראשי באל על וטס בה עד 1981, תקופה שבה הופסקה עבודת הנווטים במטוסי אל על. אברהם היה בין הנווטים האחרונים שנפרדו מהחברה.

בעקבות פרישתו מעולם הטיסה קיבל חמש אותות כבוד ממדינת ישראל:

1946 אות ההגנה

1948 אות מלחמת השחרור

1956 אות מלחמת סיני

1967 אות מלחמת ששת הימים

1973 אות מלחמת יום כיפורים

בשנת 1981 אברהם הקים וניהל בישראל סניף של חברת "אמרקס" המספקת ציוד למשרד הביטחון ותאורת שדות תעופה. שנה לאחר מכן זכתה החברה במכרז להקמת מערכות תאורה לשדות התעופה של חיל האוויר ושדה התעופה בן-גוריון, וסיפקה בהמשך מנחתי מסוקים ומטוסים לכוחות האו"ם בלבנון. בשנת 1989 מונה אברהם ליו"ר הוועדה לתכנון עתיד שדה התעופה הבינלאומי בנבטים, ע"י שר התחבורה דאז. היה חבר בוועדה המייעצת בתעופה אזרחית במינוי משרד התחבורה.

1993 – אמרקס סיפקה ציוד לשדות תעופה בזאיר, אפריקה.

2000 – זכה במכרז לאספקת ציוד לחיל האוויר ולנתב"ג.

2005 - כתב ספר "הנווט" - המספר את תולדות חייו. אפשר לעיין בספר באתר "הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר"

נפטר ב- 10.1.2019