סגן הוכמן דוד

בשואה

נולד בשנת 1936 בצ'רנוביץ ליצחק ומלכה.
מלחמת העולם השניה פרצה כשדוד בן שלוש שנים. כשמלאו לו חמש, עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, כבשה רומניה הפשיסטית את העיר צ'רנוביץ ביולי 1941 והוחל החוק האזרחי הרומני בצפון בוקובינה. בסוף אותו החודש כבר נכפתה ענידת הטלאי הצהוב בצו מיוחד מטעם המושל ובין אוגוסט לספטמבר 1941 הקימו השלטונות יודנראט והורו לראש העיר להגיש תוכנית להקמת גטו בעיר ואיסוף כל תושבי העיר ויהודי הסביבה, סה"כ כ- 75,000 איש.

עם הקמת הגטו באוקטובר 1941. כל יהודי העיר, כ-50,000 במספר, חויבו לעבור אליו והותר להם לקחת עמם כל מה שיכלו לשאת בידיהם . הם נדרשו למסור את מפתחות בתיהם לרשויות. עד תחילת 1942 הוחרם רוב רכושם של היהודים ובכלל זה בתים ובתי עסק ובתי חרושת וכספם הוחרם והועבר לבנק הלאומי הרומני. עם הכניסה לגטו הגיעה פקודה מהרודן אנטונסקו לגירוש היהודים לטרנסניסטריה. ראש העיר טראיאן פופוביץ' התנגד לגירושים ודרש להשאיר בגטו את הקצינים המשוחררים ובעלי המקצועות החופשיים - רופאים, מהנדסים ועורכי דין, מאחר ופחד שכלכלת העיר תקרוס בלעדיהם.  הוקמה ועדה מיוחדת כדי לקבוע את הקריטריונים לגירוש וליהודים שהותר להשאר הונפקו רישיונות עבודה מיוחדים.

עם תחילתם של משלוחי הגירוש לטרנסניסטריה, הפכו החיים גם לנותרים בעיר לקשים מאוד ויושבי הגטו הועסקו בעבודות כפייה שונות. יצחק אביו של דוד היה איש עסקים ותעשיין מוכשר ולכן משפחתו הקרובה של דוד נמנתה על בני המזל, יחסית, שהצליחו להשאר בעיר. אל המזל הטוב לא שפר על כל משפחתו וחלק גדול של משפחתו הקרובה נספה בטרנסניסטריה כמו גם בעיר עצמה שסבלה מרעב ומחלות בין הנספים היו גם סבו, דודיו ובני דודיו.
החיים בעיר היו הפכפכים מאוד וכאשר היה נראה כי חיי היהודים בה כבר מחוץ לסכנה במיוחד כאשר הופסקו משלוחי היהודים בזכות פעילותם של מנהיגי היהודים בבוקרשט ואף יותר מכך כאשר הצבא האדום התקדם באוקטובר 1943 באוקראינה ובוטלה לזמן קצר ענידת הטלאי הצהוב, הרי שבפברואר 1944 נסוג הצבא הרומני מהעיר והעיר נכבשה על ידי הגרמנים והגסטאפו תפס שליטה על העיר ותכנן את השמדת שארית יהודי העיר. למזלם של מרבית היהודים שנותרו בעיר, כיבוש העיר על ידי הסובייטים כחודשים מאוחר יותר הפך את המצב מחדש ומנע זאת. כמות היהודים שנותרה בעיר בשלב זה הייתה כרבע מכמותם לפני תחילת הקרבות.
משפחתו הקרובה של דוד שרדה את החיים בגטו לאורך תקופה אפלה זו בין השאר גם בזכות תושיית הוריו. מעבר לרעב, לפחד ולתנאים הקשים שחווה דוד כילד גם כל מסגרת לימודיו נפגעה ולמעשה בגטו היה תקופה ארוכה ללא מסגרת לימודים והחל בלימודיו בבית הספר העממי באיחור של כשנתיים. לאחר תום המלחמה נשארה המשפחה לגור בעיר ואב המשפחה היה צריך להיות זהיר ויצירתי במיוחד לאחר שנושל מכל רכושו במלחמה, גם בתקופת הקומוניסטים.

תקומה

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951 כשהיה בן 15, היישר למעברת עין שמר. בגלל המלחמה והעובדה שהפסיד לימודים נאלץ להשלים שנת לימודים בבית הספר העממי "מזרחי" בבני ברק ומיד לאחר מכן התחיל ללמוד ב"תיכון חדש" בתל אביב. במהלך הלימודים, מקצועות המתמטיקה והפיסיקה היו נושאי לימוד חשובים עבור דוד.
בשל התעניינותו הגדולה בנושאי התעופה, והרצון להיות מהנדס בתחום, החל דוד כבר בתקופת התיכון להכין עצמו ללימודי הנדסה בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון, כאשר השקעתו הגדולה במקצועות הריאלים בתיכון הייתה למעשה הבסיס עליו תכנן להתבסס בהמשך לימודיו כדי להגשים את חלומו.
במקביל ללימודים הריאלים, עסקו גם תחביביו בנושאי התעופה ובעיקר בבניית דגמי אווירונים ובבניית טיסנים. דוד השקיע שעות רבות בבניית והטסת הטיסנים בסניף קלוב התעופה שבבית עמנואל ברמת גן. לדוד היה כשרון בולט בהפיכת עצי הבלזה והאורן לכלים טסים, מאחר והיה דייקן, בעל סבלנות ונחוש להתקדם בתחביב זה. במקביל ללימודי התיכון הוא הצליח לבנות ולהטיס טיסנים רבים, חלקם מתוכניות ושרטוטי הקלוב וחלקם פרי תכנונו שלו. השקעתו הרבה בתחביב זה תורגמה גם לעזרה לחבריו לתחביב וכך מצא עצמו לאחר זמן קצר יחסית כמדריך בקלוב בסניף זה. דוד ראה שליחות אמיתית בקידום בני נוער וילדים בתחום התעופה והטיסנאות ולכן השקיע שעות רבות לאחר הלימודים בסניף.  את חלק מחניכיו בקלוב התעופה יפגוש לימים במסגרת שירותו בחיל האוויר, בקורס הטיס וגם לאחריו.

בשנת 1953 כשהיה דוד בן 16 הצטרף גם לגדנ"ע אוויר ובמסגרת זו עסק עד לגיוסו בכל תחומי התעופה האפשריים במסגרת זו. דוד החל בקורסים לבניית טיסנים ובמסגרת זו הפך שנה מאוחר יותר במסגרת זו למדריך גדנ"ע ביא"א 22 אשר בתל נוף. אהבתו של דוד לתעופה הובילה אותו גם לקורסי דאייה וכן טיסה מוטורית במסגרת הגדנ"ע והוא החל בקורס טיס מוטורי בספטמבר 1953 במסגרת טייסת 128 של הגדנ"ע. במסגרת זו צבר כ- 15 שעות טיסה במטוסי פייפר של הטייסת. ובקיץ של שנה זו גם היה החניך המצטיין בקורס הטיס

דוד עסק בתחומי ספורט נוספים וזכה במסגרתם בפרסים: בתחרויות קליעה ומשיכה בחבל במסגרת חטיבת גדנ"ע תל אביב.

לדוד הייתה אהבה גדולה גם לצילום ובתקופה זו גם היה בעל מצלמה אישית ומעבר לצילום עצמו עסק גם בפיתוח התמונות. עם סיום קורס הטיס והצבתו בטייסת, טרח דוד לקבל אישור מיוחד להחזיק מצלמה בבסיס.

בשחקים

ב  1 באוגוסט 1955 התגייס לצה"ל והביע רצון להתנדב לקורס הטיס. בחודש זה גם התחיל את שלב המכין בקורס טיס מספר 22 שנפתח בביס"ט 21 בחיפה. חלק מחבריו לקורס זה וכאלו שסיימו אותו כלוחמי צוות אוויר היו רמי איילי, יהונתן שחר, משה (צוציק) רוזנברג, עזרא דותן, צבי רוטשילד, חביב ברוך, מנחם כהן, זנדמן עזרא, הלר שמעון, נוימן יהושע, מרקמן אהרון ויעקב טרנר. בקורס היה מקבץ מיוחד של חניכים גבוהים במיוחד ויחד עם דוד שהיה בגובה מטר שמונים וחמישה ס"מ, בלטו מאוד בגובהם גם רמי, יוהנתן וצוציק. הרס"ל שקיבל את דוד ושאר החניכים במכין היה שיקל גרינברג כאשר קורס מכין זה היה הראשון בשורה ארוכה בו מילא תפקיד במסגרת קורסי הטייס של חיל האוויר.

את טיסת ההכרות בבית הספר לטיס ראשוני בבסיס חה"א "אלון" (בהי"ס לטיסה 12) על מטוס הסטירמן ערך דוד ב- 5 באפריל 1956 ואת טיסת הסולו ביצע זמן קצר לאחר מכן ב- 7 במאי.
במסגרת טייסת 140 התחיל לטוס בהרוורד ב- 26 לאוגוסט 1956.

בסוף חודש אוקטובר 1956, בזמן שהיה בשלב מתקדם בקורס הטיס, פרצה מלחמת סיני וכתוצאה מכך הפך בסיס תל נוף לבסיס קרבי מלא וכל הפעילות של בית הספר לטיסה הופסקה לחלוטין ומטוסיו פוזרו בין הבסיסים לתפקידי חירום. דוד כמו שאר החניכים בקורס 22  הוצב כבר בימי הכוננות למלחמה בטייסת 147 שהפעילה מטוסי סטירמן במסגרת ביה"ס לטיסה בשגרה וכעת הפכה בחירום לטייסת קישור וסיור ומטוסי הטייסת פרסו במסגרת הצבת חירום זו לשדה רמלה. דוד ערך מספר טיסות קישור, סיור והטסת אח"מים, חלקן כטייס בודד וחלקן עם טייס נוסף בתקופת הלחימה. הפעילות משדה רמלה שהינו שדה עפר לאורך מורד/מעלה גבעה ושבשעת ההמראה עובר המטוס מעל בתי העיר רמלה וכן העובדה שכל הטיסות בלחימה היו בסכנה של מעבר גבול בגובה נמוך (הגבול עבר אז באזור פתח תקווה, ואדי ערה ובית גוברין) בוודאי לא הייתה פשוטה לחניכי הקורס שעד לפרוץ הלחימה צברו שעות מועטות יחסית בסטירמן ואף פחות מכך בהרוורד.  בתום הלחימה חזר דוד יחד עם שאר החניכים לשגרת הטיסות והאימונים בקורס הטיס על מטוסי הרווארד, רק בתחילת חודש דצמבר 1956, בשלב זה התחיל לתרגל ניווטים, טיסות מבנה וטיסות מכשירים בלילה.

ב 28 למרץ 1957 סיים את אימוניו במסגרת קורס הטיס ובתחילת אפריל 57 הוצב דוד עם חניכי הקורס לטוס במטוסי סילון מדגם "מטאור" במסגרת טייסת 117 אשר ברמת דוד. מעבר זה הנו לא פשוט מאחר מטיסות במטוסי בוכנה חד מנועיים  איטים ופשוטים יחסית להטסה עברו דוד והחניכים למטוס דו מנועי סילוני שהיה מתקדם ושונה מכל מה שלמדו והכירו בקורס. עם המעבר לטייסת 117 קיבל דוד דרגת ממ"ק. בטייסת 117 טס דוד על מטוסי מטאור דו-מושביים וחד מושביים והוכשר לטיסות במטוס זה במתארים שונים כולל טיסות מבנה בלילה.

בסוף יולי 1957 הוצב בטייסת 113 והחל לטוס במטוס קרב מסוג אורגן, כמה ימים לאחר מכן ב- 1 באוגוסט 1957 נכנס לשירות קבע בחיל. במסגרת הטיסות בטייסת החל דוד לעסוק בעולמות תוכן נוספים ובמיוחד בכל הקשור לתקיפת אוויר שטח (הפצצה, ריקוט וצליפה בגובה נמוך) וקרבות אוויר.

ב 1 לנובמבר 1957, עם סיום שלב הקא"מ בטייסת 113 הוצב כטייס קרב בדרגת סג"מ יחד ארבעה מבוגרי קורס 22 לטייסת 109, טייסת ה"עמק" (יתר חבריו לקורס הוצבו בטייסת 101 במטוסי מיסטר). ב-10 לנובמבר ערך את טיסת הסולו במטוס המיסטר של טייסת העמק. במסגרת הפעילות בטייסת והשתלבות הצעירים שהגיעו מקורס הקא"מ סיים דוד  16 טיסות על מיסטר במסגרת תקופת "העברה". עם סיומה יצא לחופשה אחרונה שעם סיומה חזר עם חבריו לתקופת אימונים אינטנסיבית בטייסת שכללה תרגול קרבות אוויר, ירי אוויר על מטרות, טיסות צילום בגובה, מטווחי אוויר קרקע ובהמשך קרבות אוויר בזוגות וברביעיות במיוחד כנגד טייסת 101 ובין לבין גם הזנקות לסיור ופטרול בשמירה על שמי המדינה וביצוע טיסות מבצעיות שונות.

ביום שישי ה- 28 לפברואר 1958, בעת התנגשות באוויר של שני מטוסי מיסטר שתירגלו קרב אוויר מעל משאבי שדה, נהרג חברו הטוב של דוד לקורס ולטייסת, רמי איילי והיה זה האובדן הראשון שחוותה הטייסת בתקופת המיסטר וכן האובדן הראשון מבוגרי קורס 22. לדוד אובדן זה היה קשה ביותר מאחר והיה קרוב מאוד לאיילי.

במקביל לפעילות בטייסת המשיך דוד לשמור על כשירות במטוסי פייפר ובמסגרת הגדנ"ע התנדב לגרור דאונים עם חניכים משדות התעופה במחניים ובמגידו.

עם ההתקדמות בהכשרות ובמשימות, דוד גם מתאמן בקרבות אוויר כנגד מטוסים אחרים בחיל כדוגמת מטוסי ווטור וכן מתאמן בתקיפת כלי שיט של חיל הים.

בתאריך ה-5 ביוני 1958 בשעה 05:45 בבוקר, ממש לפני אור ראשון, בעת תרגיל עם משחתות חיל הים באזור שנמצא כ- 10 מייל צפון מערבית לחיפה, במתאר של תקיפת נפל"מ נמוכה על כלי השיט, פגעה כנף מטוס המיסטר (מספר 74) של דוד באנטנת הקשר של המשחתת ומיד עם הפגיעה משך דוד את ידית כסא המפלט, אך מאחר והמטוס החל בגלגול חריף בעקבות הפגיעה, פלט עצמו דוד ישירות למים ונהרג מיד עם הפגיעה במים. בכך דוד היה לחלל השני של הטייסת בתקופה זו. דוד נקבר בחלקה הצבאית שבבית העלמין קריית שאול.
בין חפציו האישיים המעטים שהחזיק בבסיס, נמצאו לאחר מותו ספרים ומחברות לימוד כחלק מרצונו להתחיל בלימודי הנדסה בטכניון, מצלמת רטינה שהחזיק באישור יחד עם תשלילי צילומים שצילם וכן מדליה מאליפות ח"א בספורט בשנת 1957.

לאחרונה, בשנת 2016, הועלה דוד הוכמן, לאחר מותו לדרגת סגן.