סא"ל זיו מנשה

בשואה
הורי היו תושבי גרמניה, מקום מגוריהם היה העיר דויסבורג (Duisburg). אחרי עליית הנאצים אבי ברח מגרמניה כבר ב- 1934 בגלל שהיה מבוקש ע"י המשטרה. לאחר נדודים הגיע לברצלונה שם פתח עסק של חייטות. אימא הצטרפה אליו אחרי מספר חודשים עם אחותי ואחי, אני נולדתי אחרי הגעתה לברצלונה. בספרד פרצה אז מלחמת האזרחים, בזמן שהותנו בברצלונה המלחמה הייתה כבר בעיצומה. לפי סיפורים ששמעתי היו הפצצות וסבלנו כמו כל התושבים שהיו אז בעיר. ב- 1939 הורי החליטו לעזוב את ברצלונה בגלל המלחמה ללא יעד ברור. בתחנת הרכבת היו כבר גרמנים, הם אסרו את אבי ועצרו אותו במחנה עבודה ליד ברצלונה ואחרי כן הועבר למחנה עבודה בגרמניה ליד הגבול השוויצרי, שם הועסק בתפירת מדים לצבא הגרמני ושם גם שרד את המלחמה.

עם אמי, אחי ואחותי הגענו לצרפת לעיירה קטנה ליד העיר טולה (Tulle). האזור בו גרנו סבל מאוד מפעילות הגרמנים נגד המחתרת מק"י ה- (Resistance) של הצרפתים. היינו עדים להוצאה להורג של משפחות אנשי המחתרת ושרפת בתיהם. היינו המשפחה היהודית היחידה בעיירה, למעשה רק ראש העיר ידע על כך ואולי עוד אנשים ספורים בעיירה. אימי עבדה לפרנסתנו (בעיקר בשביל מזון) בעבודות חקלאיות. אנחנו, הילדים למדנו בבית הספר המקומי, בזכות זה אני יודע צרפתית. כך התנהלו חיינו עד השחרור ע"י הצבא האמריקאי ב- 1944. בתחילת 1945 אבי חזר ממחנה העבודה ומצא אותנו בעיירה, כנראה בעזרת מידע מהצלב האדום.

תקומה

אבי אחרי חזרתו ממחנה העבודה החליט להישאר באותה עיירה ושוב פתח עסק של חייטות, שם נשארנו עד העלייה לארץ ב- 1949, אנחנו הילדים המשכנו ללמוד בבית הספר המקומי. לפני העלייה לארץ אבי התחיל בפעילות להגר לארה"ב שם היו לנו קרובי משפחה. אחותי קיבלה מסמכי הגירה די מהר כי הייתה כבר בת יותר מ- 18, מייד נסעה אל הקרובים שלנו בארה"ב ונשארה שם. מאחר ואבי נולד ברוסיה הסתבר מהר מאוד שיצטרך להמתין זמן רב לאישור ההגירה, גם לא היה ביטחון שבכלל יקבל את האישור.

לאימי הייתה משפחה קרובה בארץ ועם פתיחת העלייה לארץ הורי החליטו לעלות. עבור ההורים זו הייתה תקופה קשה, כולנו עברנו את שלבי הקליטה, שהיה בבית עולים בית ליד באוהל חצי שנה, אחר כך עברנו לרחובות לשכונת חבצלת. הורי עבדו בעבודות קשות לפרנסתם, אחי התגייס מייד לצבא ואותי שלחו למוסד עליית הנוער בבן שמן ואחרי כן הועברתי לחוות הנוער הציוני בקטמון.

אחרי כשנה וחצי אבי החליט שאני צריך ללמוד מקצוע, נפתח אז מסלול שוליות בתל נוף משולב עם לימודים באורט ברחובות, כשוליה עבדתי בשיפוץ מנועים. אחרי כשנתיים התגייסתי לחיל האויר, מייד נשלחתי לבית הספר הטכני בחיפה ועברתי קורס מכונאי מטוסי סילון (ממ"ס) הראשון. אחרי סיום הקורס הוצבתי ב- י.א.א 22 בבית מלאכה 216 שם עבדתי בשיפוץ מנועים וניסוי מנועים אחרי שיפוץ.

בשחקים

ב- 1967 ממש לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, אליעזר כהן (צ'יטה) אז מפקד טייסת 124 חיפש מועמד לסגן קצין טכני של הטייסת. הציע לי את התפקיד והסכמתי מייד, הייתי כבר רס"ר וחיפשתי אפשרות קידום. במקביל  ללימוד להכרת המסוק S58 התחלתי באימונים להסמכה כמכונאי מוטס. הוסמכתי די מהר וקיבלתי כנפי מכונאי מוטס ב- 1967. טסתי בכל סוגי פעילות של הטייסת, בתקופה זו הטייסת גם קלטה מסוקי בל 212.

ב- 1970 נשלחתי לקורס קצינים אותו סיימתי בספטמבר 1970. אחרי סיום קורס קצינים הוחזרתי ל‑ י.א.א 22 לנהל הקמת בית מלאכה 217 לשיפוץ מסוקים. אחרי כשנתיים, קצת לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים מוניתי לתפקיד קצין הטכני של טייסת 124. גם בזמן מילוי התפקיד ב- י.א.א 22 המשכתי לטוס בטייסת.

אחרי סיום תפקיד קצין הטכני מוניתי לתפקיד רמ"ד מסוקים בענף מכאניקה ומילוט בלהק ציוד.

ב- 1978 מוניתי לתפקיד רע"נ פריטים משותפים במפ"א וקיבלתי דרגת סא"ל. ביצעתי תפקיד זה עד פרישתי מהצבא ב- 1982.

לאחר השחרור

הוצעה לי משרה במפעל תא"ת לאביזרי מטוסים כמנהל שיווק לתחום מטוסים צרפתיים. עבדתי בתפקיד זה עד אוגוסט 2008.

מאז אני מנהל חיים של פנסיונר, יש לנו שתי בנות וארבעה נכדים.

יונר, יש לנו שתי בנות וארבעה נכדים.