סא"ל יעלי דוד

בשואה

דוד היה בנם היחיד של ריכרד ורוז'נה ילינק ונכדו של הרמן ילינק, יצרן המשקה "סליבוביץ", שרף השזיפים הידוע. מותג המשקה שייצר שרד הן הכיבוש הנאצי והן השלטון הקומוניסטי, וניתן להנות ממנו עד היום.

משפחתו של דודו תיכננה שילמד רפואה ולכן למד אנגלית. כדי שילמד גם צרפתית הוא נשלח לשהות עם בני משפחה בצרפת. ב-1939 כשהגרמנים פלשו לצ'כיה עלה דוד על רכבת ונסע לצרפת. הוריו הבטיחו לעצמם סרטיפיקטים שהוקצו לבעלי הון, הגיעו ארצה מיד לאחר פרוץ המלחמה והתבססו בחיפה. דוד נשאר בצרפת עד שהגרמנים פלשו אליה ואז הגיע ללא קשיים מרובים לחיפה. 

בהתאם לתוכנית לימודי הרפואה נרשם דוד לאוניברסיטת ביירות. הוא הספיק ללמוד שנה אחת בלבד, מפני שכשהגיע לגיל שמונה-עשרה הוא נקרא להתגייס לצבא הצ'כי החופשי, שם שובץ לקורס נווטים. בטיסת אימון נאלץ לבצע נחיתת אונס בים במים מאד קרים. בעקבות אירוע זה נזקק דוד לטיפולים רפואיים שמנעו ממנו להמשיך בקורס.

לאחר סיום המלחמה חזר לצ'כיה וניסה להמשיך את לימודיו, אבל עקב התנאים החדשים בצ'כיה (השלטון הקומוניסטי) נאלץ לוותר. במהלך ניסיונותיו להמשיך בלימודיו פגש את טניה, לבורנטית, והשניים נישאו.

תקומה

ב-1948 התנדב לקורס טייס בצ'כיה ולא סיפר לממונים עליו דבר וחצי דבר על קורס הנווטים שכמעט סיים. קיבל כנפי נווט יחד עם קורס טייס מספר 1.

בשחקים

דוד יעלי סיים קורס מספר 1 באוגוסט 1950 במגמת נווטים. בהמשך שרותו במלחמת סיני (1956) שירת במרכז הבקרה של חיל האוויר. 

ב-1958 היה ראש מדור א׳ בענף אוויר 2 (אמל״ח) ושימש כחבר בצוות טילים חיל-האוויר בפיקוד רע״ן מצ״ד 4.

ב-1962 שימש בתפקיד רע״ן אוויר 1 (ארגון).

לאחר השחרור

לאחר השחרור עבר להתגורר בארה"ב, שם נפטר במרץ 1991.