סא"ל ניסן מרדכי

בשואה
נולדתי בחווה חקלאית בשם קזלוביץ ליד העיר סלונים. כשהגרמנים הגיעו לעיירה ניתנה הוראה שליהודים אסור להחזיק רכוש ואדמות וכך נושלנו מכל רכושנו. כל היהודים בעיירה נאספו והועברו לגטו וורשה למעט מספר גברים אשר נלקחו על מנת לחטוב עצים ולהכין מהם אדני רכבת . משה אבי ז"ל היה בין אותם גברים אשר נלקחו לעבודה זו . לאחר תקופה קשה מאוד בגטו הצליח אבי לשחד גוי שיבריח אותנו מהגטו ולהחביא אותנו בבור תפוחי אדמה ריק שהיה בחצרו. הבור היה מכוסה במרבית היום ומדי פעם היה זורק לנו קליפות תפוחי אדמה כמזון. לאחר תקופה בה התחבאנו בבור תפוחי האדמה , הלשינו לגרמנים שהגוי מחביא יהודים ונאלצנו לברוח ליערות ולהתחבא שם ללא מזון או מים ולהחליף מקומות מסתור על מנת שלא ימצאונו . בשנת 1942 אימי חווה נורתה ונפצעה על ידי הגרמנים בעת מנוסה מהגרמנים אשר רדפו אחרינו ונותרה נכה ברגלה כתוצאה מכך לשארית חייה . (אימי חווה כתבה פרק בשם משפחה בלהבות בספר סלונים.) כך חיינו עד לשחרור גרמניה מידי הנאצים.

תקומה
בתום המלחמה הסוכנות היהודית לארץ ישראל דאגה להעביר אותנו למחנה ניצולים בשם קאסל. לאחר מכן , הועברנו דרך צרפת באוניית נגבה לארץ ישראל ב 8 ליוני 1949 . מהאוניה הועברנו למאהל עולים בבית ליד . המצב בארץ היה קשה הן מבחינה כלכלית והן מבחינת תנאי השהייה במאהל האוהלים . לאחר כשנה במחנה האוהלים, אחותה של אמי אשר הייתה תושבת הארץ מצאה "חירבה" נטושה בתל אביב ולשם עברנו לגור במקום שנקרא שיח מוניס ( כיום אוניברסיטת תל אביב ) . אבי החל לעבוד בעבודה זמנית ואני התחלתי ללמוד עברית בכיתה ד' כאשר לא ידעתי מילה בעברית.

לפני הגיוס
לאחר סיום הלימודים בבי"ס עממי , הורי רשמו אותי לבי"ס המקצועי מכס פיין למקצוע התעופה מכונאי מטוסים .כל יום הייתי הולך ברגל משיח מוניס לבית הספר וחזרה הביתה .אבי התקבל באותם ימים לעבודה בתעשייה הצבאית ומצבנו הכלכלי החל להשתפר והורי רכשו לי אופניים על מנת שאוכל להגיע לבית הספר. בשלב מסוים הורי יכלו לעבור לדירה ברמת אביב והחיים הפכו לנוחים יותר . אני סיימתי את לימודי במכס פיין בהצטיינות והתכוננתי לגיוס.

בשחקים
התגייסתי בתחילת שנת 1958 , לאחר הטירונות נשלחתי להשתלמות במנועי סילון בבת הספר הטכני של ח"א ובסיום הקורס הוצבתי בטייסת הליקופטרים בהקמה של מפקד הטייסת אורי ירום ז"ל. במהלך שירותי התקדמתי מקצועית ונשלחתי לארה"ב לבית החרושת של סיקורסקי ללמוד על מסוק ה 58 - S . לאחר שהייה בת 7 חודשים בפורט בנינג בארה"ב הפכתי למומחה במסוקי הסיקורסקי מדגם זה והשתתפתי בקבלתם והרכבתם בארץ ( הגיעו באנייה מפורקים מגרמניה ). עברתי קורס מכונאי מוטסים ונשלחתי לקורס קצינים . בשנת 1964 מוניתי לקצין הטכני של טייסת 124 , מפקד הטייסת דאז היה חיים נווה ז"ל. השתתפתי כאיש צוות המסוקים בכל הפעילויות המבצעיות כולל מבצעים של יחידת 269 . על אחד ממבצעים אלו פיקד אהוד ברק ובעבורו כל אחד מאנשי הצוות בכללן אני, קיבלנו את אות עיטור המופת.
לימים לאחר פיקודו של חיים נווה , אליעזר כהן (צ'יטה) קיבל את הפיקוד על הטייסת והפכתי להיות איש הצוות הקבוע שלו בכל המבצעים.
בעת מלחמת ששת הימים שירתתי הן כאיש צוות של המסוקים והן כקצין הטכני של הטייסת כאשר המסוקים היו פזורים משארם א שיח בדרום ועד לקונטרה בצפון . בתום במלחמה נשלחתי לפו"מ ובסיום הוצבתי כמפקד גף מסוקים ומטוסי תובלה בבח"א 8.
לאחר מלחמת יום הכיפורים הוצבתי כמפקד טייסת תחזוקה אווירית בבסיס רפידים שם קיבלתי את אות הקצין המצטיין ודרגה של סא"ל. לאחר תקופה של כשנתיים נשלחתי ללמוד מנהל עסקים מטעם הצבא אשר לאחריה הוצבתי כמפקד הטייסת האווירית של בח"א 27 .

לאחר השחרור
השתחררתי ב 30 לאפריל 1983 . מיד לאחר שחרורי התחלתי לעבוד כסמנכ"ל בחברת לוין אפשטיין (חברת בת של עיתון מעריב) . לאחר כ 3 שנים קודמתי והפכתי להיות מנכ"ל החברה לתקופה של כ 16 שנים. לאחר כ 19 שנים בעבודה זו ביקשתי לעזוב ולפרוש לגמלאות .
מאז אני גמלאי מבלה עם אשתי , עסוק בתחביבי ושמח תמיד לפגוש את שני בני ונכדותיי.

.ניסו נפטר ב- 14.10.2016, יהי זכרו ברוך