רס"ן סמוק גד

בשואה

בן פרידה והינריך (חיים), נולד ביום י"ז בניסן תש"ב (4.4.1942), בליטמריץ שבצ'כוסלובקיה. בבעלות משפחתו היה בית מרקחת גדול בעיר ועם פרוץ המלחמה נמסר על ידי אביו לאחת מעובדות בית המרקחת שהחביאה אותו בתוך ארון בגדים וכך עבר את המלחמה. בגיל 14 אותר על ידי שליח הסוכנות היהודית שהיה במשימת חיפוש ילדים יהודים ששרדו את המלחמה.

תקומה

עלה ארצה לבדו בשנת תשט"ו (1956). למד תחילה בבית-הספר התיכון חקלאי בכפר הנוער בן-שמן. אחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון-חקלאי בכפר-הירוק שם בלט ביכולות אתלטיות יוצאות דופן. המשיך את לימודיו במכון "וינגייט" לחינוך גופני והוסמך כמורה לחינוך גופני. במסגרת פעולתו הספורטיבית הגיע לרמה גבוהה ביותר בשלל מקצועות האתלטיקה וזכה בתואר אלוף ישראל בקרב 10.

בשחקים

התגייס לצה"ל באוגוסט 1962 והתנדב לקורס טיס. בשנת 1964 סיים בהצלחה את קורס הטיס והוענקה לו דרגת סגן-משנה. הוצב לטייסת מטוסי קרב, בשנת 1965 הועלה לדרגת סגן ובשנת 1966 נשלח לקורס מדריכי טיסה, ואחרי-כן שירת כמדריך טיסה בבסיס ההדרכה של חיל האוויר ובבית-הספר הטכני של החיל. הוא השתתף בפעולות מבצעיות של חיל האוויר במלחמת ששת הימים. בשנת 1968 הועלה לדרגת סרן והועבר לשרת בטייסת מטוסי קרב, בה מילא תפקידים של קצין-מבצעים, מפקד גף וסגן מפקד טייסת. בשנת 1972 הועלה לדרגת רב-סרן. גד הוערך על-ידי מפקדיו כטייס מעולה וכמפקד בעל נחישות ויכולת נדירה. הוא היה מסור לתפקידו והצטיין בכושר מנהיגות ופיקוד. בעיקר התבלט בכך כאשר היה סגן מפקד טייסת, תפקיד שדרש כושר ארגוני ויכולת פיקוד, לרבות כישורים מקצועיים. מפקדיו ציינו את חריצותו ואת שקדנותו וצפו לו עתיד מזהיר במסגרת חיל האוויר. בשנת 1964 נשא לאישה את חברתו אורה ויחד הקימו את ביתם בו נולדו ברבות הימים שתי בנותיהם. בשנת 1973 נשלח גד מטעם חיל האוויר לקורס טייסי-ניסוי בארצות-הברית. קורס זה נחשב מאתגר במיוחד ובנוסף ליכולות טיסה יוצאות דופן, נדרש ידע נרחב בתחום ההנדסה. כבר מתחילת הקורס  הצטיין גד בשני תחומי אלה ובזכות הישגיו אלה הוענק לו פרס החניך המצטיין. שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים חזר ארצה ולכושר מבצעי מלא. במלחמת יום כיפור השתתף בפעילות המבצעית של חיל האוויר בצפון ובדרום. בגיחה מעל אזור סואץ ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע מטוסו, הוא הצליח לצנוח אך נהרג בהגיעו ארצה. גופתו לא נמצאה עד היום והוא הוכרז כחלל צה"ל אשר מקום קבורתו לא נודע. השאיר אחריו אישה ושתי בנות.

ביום ל' בסיון תשל"ז (16.6.1977) העניק הרמטכ"ל, רב-אלוף מרדכי גור, ציון לשבח לאחר המוות לרב-סרן גד סמוק, על גילוי אומץ לב, קור רוח וכושר ביצוע מעולה במלחמת יום כיפור. תעודת הציון ניתנה לרעייתו ולשתי בנותיו של גד בלשכת הרמטכ"ל. בתארו את המעשה אמר הרמטכ"ל: "ביום 7 באוקטובר 1973, בעת תקיפת סוללות טילים בסוריה, נפגע מטוסו של רס"ן גד סמוק ז"ל מפגיעת טילי נ"מ. כתוצאה מן הפגיעה הועף הנווט מן המטוס החוצה. רב-סרן גד סמוק ז"ל, שלא הבחין בחסרונו של הנווט, כנראה בגלל הרעשים במטוס בעקבת הפגיעה, המשיך בטיסה חזרה לבסיסו. בעת הנחיתה, כאשר המטוס פגוע קשה, הקשר אינו פועל והגלגלים בוערים, הבחין לפתע, כי מטוס שנחת לפניו נבלם על-ידי הכבל, והוא חונה באמצע המסלול. רב-סרן סמוק ז"ל הצליח לבצע תמרון יוצא-דופן על-מנת שלא לפגוע במטוס שנחת לפניו והפנה את מטוסו לצד המסלול. בכך מנע היפגעות שני המטוסים ופגיעה באנשי הצוות, שהיו ליד המטוס החונה. רב-סרן גד סמוק ז"ל המשיך בלחימה, וביום 17 באוקטובר 1973, בגיחה באזור תעלת סואץ, נפגע מטוסו. הוא צנח, אך בהגיעו לקרקע נפגע ונהרג. במעשיו אלה גילה רב-סרן גד סמוק ז"ל אומץ-לב, קור-רוח וכושר ביצוע מעולה".