סרן פישר יואל

מבחינתי המלחמה החלה ב 6.4.1941 כשבלגרד הופצצה על-ידי השטוקות והדורנירים הנאצים. העיר בערה מספר ימים. בהפסקה בין ההפצצות ברחנו ברגל לעיר פנצ'בו כ16 ק"מ מבלגרד – אל הסבים והסבתות. הצבא הגרמני הגיע לפנצ'בו אחרי שבוע. כל היהודים הצטוו להתכנס בחצר העירייה ולמסור את דברי הערך והמזומנים לגרמנים. הגברים נשלחו למחנה מעצר בסיימישטה, ליד בלגרד, הנשים והילדים נשלחו לגטו בבלגרד. כמה משפחות נדחסו בדירה אחת. יום לפני שהיינו צריכים להתייצב בגסטאפו, הצלחנו לברוח (אמי, אחותי, סבתא מצד אמא ואני) לבודפשט בתור משפחה של איכר הונגרי. שנה שלמה לא יצאתי מהבית עד שלמדתי לדבר הונגרית במקום סרבית וגרמנית שהיו שפת האם שלי. אחרי שלושה חודשים בכתה א' נעצרתי עם אחותי לכמה ימים בהם חיפשו את אמי.

כשהגרמנים נכנסו להונגריה והשלטון עבר לידי הפשיסטים, הועברנו ל"בית יהודי",  בתנאים קשים. כשהתחילו ההוצאות להורג ליד הדנובה והמשלוחים לאושוויץ. ברחנו בעזרת ניירות מזויפים למסתור – בי"ח לחולי שחפת ליד בודפשט. הרעב היה גדול ואכלנו בשר סוסים שמצאנו קפואים ברחובות. הלחימה בין הגרמנים והרוסים התרחשה ממש לידנו כשהמקום עבר מיד ליד.

הסבים והסבתות הדודים עם משפחותיהם נרצחו במחנה סיימישטה בירי או משאיות הגז שהיו במקום.

אבי שהיה קצין בצבא היוגוסלבי נפל בשבי בתחילת המלחמה, הצליח לשרוד ומצא אותנו ב 1945.

 

ביוני 1946 עליתי ארצה באוניה  RADNIK , לאחר תקופה במחנות עולים ב"שער העלייה" ובבית ליד, מצאנו דירה בדמי מפתח בירושלים. גרנו ממש על יד הגבול, ברחוב ממילא 18, הבית בו התאכסן הרצל ב1898.

למדתי בבית חינוך תיכון בקטמון, במגמה הראלית. לאחר שלא מצאתי מקומי בתנועת הנוער המאוחדת, הצטרפתי לגדנ"ע אוויר. טיסת סולו ראשונה בפייפר ב 1953, זאביק לונדנר היה הבוחן, יצחק גרבויס – גונן (סיסי) היה המדריך.

התגייסתי למסגרת העתודה האקדמית ב1956. לאחר הטרימסטר הראשון גויסה העתודה לשירות פעיל, אני התנדבתי לקורס טייס.

 

בטייסת 100 טסתי מ-1958 עד 1973 אז עברתי לטייסת 135. ב-1960 השתחררתי מהצבא ועד 1980 טסתי במילואים. סך הכל 22 שנות טיסה פעילה וכ 6000 שעות טיסה.

השרות בטייסת התאפיין בשרות בגפים ברמת דוד, באר שבע, לעיתים כמטוס בודד למשל באילת. היו תורנויות של חודש ימים רצוף. לאחר 1967 היו גפים ברפידים ובשארם אל שיח.

מלחמת ששת הימים תפסה אותי על מסלול חירום – הכביש למאפית אנג'ל בירושלים. היינו שני מטוסים (יאיר שמיר הטייס השני). טסנו יומם ולילה לאורך הגזרה לצילום, אחרי פרוץ המלחמה חדירות עד נהר הירדן. עם תחילת ההפגזות הירדניות פעלנו כתצפית ארטילרית וספגנו אש נ"מ מבית ג'אלה.

ביום כיבוש העיר העתיקה, לקראת הצהריים קורקעו המטוסים בגלל רוחות חזקות, השריונרים בשדה עטרות נתנו לנו רכב ירדני אזרחי, נסענו לשער האריות, חנינו ליד ג'יפ בוער, עלינו להר הבית וירדנו לכותל.

אי אפשר לתאר את תחושת ההתעלות והאושר. הדמעות זלגו...

 

ב1963 סיימתי לימודי תואר ראשון בגיאולוגיה וכימיה, וב 1967 סיימתי את התואר שני בהצטיינות.  

ב 1969 נישאתי לאסתר כימאית ואשת מחשבים שהכרתי באוניברסיטה בירושלים. נולדו שלושה ילדים, אביבית דיפלומטית במשרד החוץ, אמיר עו"ד במשרד גדול, ויואב רו"ח, מנהל כספים בחברה ציבורית.

ב 1963 התחלתי לעבוד בחברת הנפט הלאומית וטיפסתי לתפקיד המנכ"ל ב 1985-1989.

כמו כן שימשתי כיו"ר של החברות לפידות ונפטא, מנכ"ל של חנ"א – חיפושי נפט, מגן משאבי נפט וגז ולאחרונה כמנכ"ל אבג'ק הציבורית.

במשך 12 שנים שימשתי כמומחה לחיפושי נפט ביוון, קובה, ארה"ב, סיביר המערבית, מפרץ סואץ ומערב אפריקה.

לאחר פרישתי אני משמש כיועץ בחיפושי נפט בחו"ל.