רס"ב פלג דוד

בשואה

כאשר נכנסו הגרמנים לרומניה גרנו בעיר בה נולדתי פיטארה נמטס. לאבא שלי הייתה חנות גדולה של גלנטריה. הגרמנים לא פגעו בנו לרעה מאז שנכנסו לעיר ועד 1943 כאשר התחילה הנסיגה בעקבות התבוסה בסטלינגרד. הגרמנים היו לקוחות קבועים בחנות של אבי ואז יום אחד, גרמני אחד כאשר היה בחנות שלף אקדח וירה לכוון אבא שלי. אבי הבחין שהוא שולף את האקדח והפיל עצמו לארץ וכך לא נפגע.
לאחר אירוע זה ההורים החליטו מייד לעזוב את העיר. הלכנו ברגל לכיוון ההרים שמסביב לעיר, במקום מסוים בו היו ווילות של המעמד הגבוהה מספר אנשים הכירו את אבי, מהם היינו מקבלים מים ומזון אבל, המשכנו לחיות בתוך היער באזור הגבוה על ההר. איני זוכר כמה זמן חיינו כך אבל זה נמשך מספר שבועות עד הגעת הרוסים. זכור לי גם שכמה זמן לפני הגעת הרוסים הגרמנים אסרו את אבא שלי ושלחו אותו למחנה עבודה ממנו חזר לפני שיצאנו את העיר.

תקומה

לאחר הגעת הרוסים המשכנו להתגורר בפיאטרה נמטס. אבי הקים מחדש את החנות שפרנסה אותנו עד עלייתנו לארץ. התחלתי ללמוד בבית ספר יהודי שהיה בעיר, בית הספר היה ממלכתי רומני לכן עברית למדתי בשיעורים פרטיים.
עלינו לארץ במסגרתה העלייה המאורגנת, מהאוניה הועברנו לקיסריה לזמן קצר ואחר כך למעברה באשקלון. הבחירה לעבור לאשקלון הייתה בגלל שהרבה אנשים במעברה היו מהעיר בה גרנו ברומניה, במעברה גרנו כשנה וחצי באוהל, מאז אני גר באשקלון.
התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי בכיתה ח' ואחר כך עוד שנתיים בתיכון. מייד אחרי שסיימתי שנתיים בתיכון ומחוסר אפשרות אחרת באשקלון, בחרתי ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האויר, שם סיימתי קורס מכונאי גוף המטוס.

בשחקים

מייד אחרי סיום הלימודים התגייסתי, גם בגלל שבדיוק אז פרצה מלחמת קדש. אחרי טירונות קצרה הוצבתי בטייסת 103. באותה תקופה נקלטו מטוסי נורד חדשים והיה צורך להכשיר מספר רב של מכונאים מוטסים, כך הוסמכתי קצת לפני סיום שרות החובה, כנראה בתחילת שנת 1959. את הכנפיים קיבלתי רק בשנת 1962 בקורס מספר 3 כי, הענקת כנפיים למכונאים מוטסים אושרה רק ב‑ 1961. מאז במקביל להיותי מכונאי מוטס מלאתי תפקידים רבים בטייסת בגף הטכני והייתי גם מנהל קו טיסה. מלאתי גם תפקיד מכונאי מוטס בכיר של הטייסת.
טסתי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, בכל המבצעים, בכל המשימות ובכל הפעילויות של הטייסת, צברתי מעל 4000 שעות טיסה.
עזבתי את הטייסת לאחר שהטייסת עברה לבח"א 27. המשכתי לשרת ביחידת קישור לתע"א (י.ק. 231) במשך שמונה שנים עד פרישתי מחיל האויר אחרי 28 שנות שרות.

לאחר השחרור

אחרי השחרור עבדתי תקופה קצרה במפעל מסוים ואחרי כן הפסקתי לעבוד.
מאז אני פנסיונר מאושר, מטפל במשפחתי, יש לנו 2 ילדים וארבעה נכדים.