רס"ן צוק מיכאל

 

בתחילת 1940 הצליחו הוריו, רוזה ונחמיה צוקרמן, לברוח מפולין והגיעו לאחר תלאות וייסורים לרוסיה עם ילדה קטנה – דבורה (אחותו של מיכאל). כאשר פרצו הנאצים לרוסיה, נולדה בת נוספת – חווה. אביו גויס לצבא האדום ולחם בנאצים במשך שנתיים. אביו חזר מהמלחמה פצוע וחבול. האחות הצעירה נפטרה. אחרי שנה, ב- 1943 נולד מיכאל. שנת 1943 הייתה שנת הרעב הגדול ברוסיה, החיים היו קשים מאוד אבל המשפחה שרדה.

 

 

בתום המלחמה חזרה המשפחה לפולין כדי לחפש את השורדים ממשפחותיהם, 60% מבני המשפחה לא שרדו. שלוש שנים התגוררו בפולין. כאשר הגיעה הידיעה על הקמת מדינת ישראל עלתה המשפחה לארץ באוניה "הרצל" בערב חג הפסח 1949. תשעה חודשים חיו במעברת באר יעקב (במבנים שהשאיר הצבא הבריטי) וב-1950 עברו להתגורר בחולון בבלוקונים. מיכאל למד בבית-ספר "גאולים" ולאחר שנתיים עבר ללמוד בית-ספר "הס". עד 1959 למד בתיכון "קוגל" וסיים  כיתה י' בהצטיינות.

ב- 1959 היגרה המשפחה לארצות הברית, לאחר ניסיונות הקליטה הקשים והקושי הכלכלי. מיכאל למד בקולג' בניו-יורק הנדסת מטוסים. ב- 1964 חזר מיכאל לארץ והתגייס לצבא.

 

 

התנדב לקורס טיס, אותו סיים במגמת קרב. תקופה קצרה התגורר בבסיס חיל האוויר חצור. השתתף במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום כיפור. טס במטוסי אורגן, סמב"ד, מיראז' וכפיר. הפיל 7 מטוסי אויב ביניהם מיג 21 וסוחוי 7. נישא לאסתר ונולדו להם שלושה ילדים עומר, דורון ואסנת.

 

 

ב-1971השתחרר משירות סדיר ונקלט כטייס בחברת אל-על. המשיך בשירות מילואים בטייסת 101. ב- 1975 בחג החנוכה יצא לחצור לטיסה בטייסת 101 על מטוס כפיר. זו הייתה טיסתו האחרונה ממנה לא חזר. הוריו חזרו ארצה לסייע לאסתר בגידול הילדים.