רס"ן ראובני משה

בשואה  

עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה ברח מפחד הכיבוש הגרמני מפולין לרוסיה על מנת להתנדב לצבא הרוסי. בתחילה עבד בתיקון מסילות בחברת הרכבות הרוסית. שם בהיותו יהודי נחשד כמרגל. נשפט על ידי השלטונות הרוסיים ונשלח לבית כלא בסיביר הרחוקה. משה מתאר את התקופה כקשה ביותר. הוא סבל מקור עז והיה רעב ללחם. בתום שנה בכלא בסיביר שוחרר מבלי שנשפט. מכיוון שלא הייתה פרנסה אחרת והגרמנים כבר שהו בפולין, התנדב לשרת ביחידה של מתנדבים - לוחמים ממוצא פולני שלחמו עם הצבא הרוסי כגד הגרמנים. הוכשר כטייס וזכה להיות אחד הטייסים היהודים הראשונים שלחמו כנגד הגרמנים יחד עם הרוסים. בתקופה זו יצא לעשרות גיחות קרביות כנגד הצבא הגרמני שבאחת מהם יורט מטוסו. חולץ מבין קווי האויב עם שברים מרובים שאיחוים לקח חודשים רבים. לאחר שהחלים חזר לשירות פעיל עד תום המלחמה. 

תקומה  

בסיומה של מלחמת העולם השנייה ועל רקע המוניטין שרכש בצבא הרוסי נתבקש לשמש כטייסו האישי של נשיא פולין-ביירוט. משרת אמון שכזו ובמיוחד ליהודי נחשבה לכבוד גדול. ב-1946 נישא לטובה ובלבו גמלה החלטה לערוק מהצבא הפולני ולעלות לישראל. החלטה זו נודעה לשלטונות הפולנים שאסרו אותו והעמידו אותו לדין בעוון ריגול. במשפט נקבע שעליו לשבת בכלא הפולני לתקופה של 15 שנה. אשתו הפעילה קשרים ובעזרתם של חברים וארגונים יהודים חנן אותו נשיא פולין לאחר שנתיים ימים. ב-01/02/50 הגיע הזוג לעיר חיפה באוניה ובזרועותיהם תינוק בן 3 חודשים בלבד.

בשחקים 

התגייס כטייס לחיל האוויר הישראלי שהיה אז בחיתוליו והצטרף לטייסת התובלה של החיל. מאז זכה לבצע פעילויות מבצעיות רבות, שרק על חלקן היה מוכן לספר. שימש כטייס בכל מלחמות ישראל עד לאחר מלחמת ששת הימים שבה לחיל האוויר הישראלי הייתה תרומה מכרעת בניצחון. השתתף כטייס בהטסת צנחנים והצנחתם ב"מיטלה".  עיקר תפקידיו בחיל האוויר היו ייצור והכנת מפות מבצעיות לטייסים וכן אחריות להוצאה לאור ובית הדפוס של החיל. מקצוע אותו רכש בהיותו ילד בעיתון של אביו "נאשפשגלונט (Nasz Przegląd)" בוורשה.

סיים את שירותו בדרגת רס"ן ביחידת שת"ל 121.

אחרי השחרור 

אחרי השחרור מצה"ל עבד כמנהל בפרויקטים אזרחיים רבים שכללו בין היתר את
הקמת בית המלון הראשון בישראל שנבנה על שפת ימה של תל-אביב בצורה מודולארית.

ראובני משה נפטר ב- 26.5.2001, יהי זכרו ברוך.