רס"נ רומח בנימין

בשואה

בנימין רומח הוא בנם של אלכסנדר וסופי, נולד ביום ט"ז במרחשון תש"ג (27.10.1942) בעיר ביזייה אשר בדרום צרפת, לא הרחק מהעיר מרסיי. הוריו גרו באנטוורפן, וכדרכם של רבים מיהודי העיר עסק גם אביו ביהלומים. בזמן מלחמת העולם השנייה הוריו עברו ממקום מגוריהם לדרומה של צרפת לשטח שבידי וישי. לאחר שנולד בנימין לא גורשו הוריו למחנה ריכוז בזכותו, כי כך נהגו אז בימי השלטון של וישי ביהודים שהיו אבות לילדים קטנים; גם בזכות הריונה של אמו לפני הולדת אחיו השני ניתנה להם הרשות לעבור לשוויץ.

בתקומה

בתום המלחמה עברה המשפחה לבלגיה ואחרי שבנימין הספיק ללמוד שנה אחת באנטוורפן עזבה המשפחה את הגולה ועלתה לארץ ב- 1949 והשתקעה בחולון. בחולון סיים את לימודי בית הספר היסודי על שם שנקר ועבר ללמוד בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. בנימין לא חלם להיות טייס וכאשר גויס לצה"ל באוקטובר 1960, הוא עבר בהצלחה את המבחנים הפסיכיאטריים ושוכנע להתנדב לקורם טייס.

בשחקים

בנימין רומח סיים את הקורס ב- 26/11/1962 כטייס קרב בקורס טייס מספר 38. בהמשך היה בקורס אימונים מבצעיים (קא"מ) על מטוסי האורגן, עבר למטוס  מיסטר, מדריך טיסה בבית הספר לטיסה ואחרי תקופת ההדרכה הוצב לטייסת המיראז'ים בבסיס חצור.                                                                                            

ביום הרביעי לקרבות, ב- 8 ביוני 1967 במלחמת ששת הימים היה ברביעייה  של מטוסי מיראז' שהמריאה מבסיס חצור למשימה של תקיפת סוללת טילי קרקע אוויר סא 2. המבנה טס מעל לים התיכון בגובה נמוך עד לנקודה בה פנה לכיוון המטרה. בטיסה בגובה נמוך נפגע מטוסו של בנימין מאש נ"מ. הוא נסק כשבן זוגו אילן גונן מלווה אותו המטוס התרסק כעשרים קילומטר מקנטרה ולא נראתה נטישה.  

בנימין שירת שבע שנים בחיל האוויר ונשארו לו עוד שנה וחצי עד גמר החוזה ולפי תכניותיו אמור היה לחתום על שירות לפרק זמן נוסף.

בנימין הניח אישה ובת קטנה. מצבה לזכרו הוקמה בחלקת הנעדרים בבית הקברות הצבאי של הר הרצל בירושלים. משפחתו הקימה לזכרו ספרייה שנושא ספריה הוא מלחמות היהודים מראשיתם ועד היום בבית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה. אשתו הוציאה לזכרו אלבום איורים וצילומים עם רשמי חוויות מפי חברים - והספר נקרא בשם "לשירלי שתזכור" (שירלי - שם הבת).

בנימין אהב לעסוק בספורט, לשחק בכדורגל ולשחות בים ושאף לבצע כל פעולה ספורטיבית בדביקות. התעניין גם בשחמט ועד כמה שיכול התעסק בבעיות תעופה בקריאה בספרות זו בשעות הפנאי. מתון היה בהליכותיו, שקט ומצניע לכת למרות היותו חלקו רב בטיסות בשמי האויב (כגון בהורדת ששת המיגים בשמי סוריה לפני מלחמת ששת הימים). עוד מימי היותו תלמיד, חבר בשבטי "הצופים" ולאחרונה טייס בחיל האוויר, נתגלו בו ערכים לאומיים נעלים. הוא זכה להיות בין הטייסים הראשונים שפקדו את דמשק מאז מלחמת הקוממיות. תמיד היה ראשון - החלוץ העובר לפני המחנה, מוכן לשלם את המחיר למען העם והמולדת.