רס"ן רון אילן

 

בדצמבר 1939 מספר חודשים אחרי פלישת הגרמנים לפולין, בהיותי בן שנתיים, הבריחה אותי אמי – ברוניסלבה לוסטיג ביחד איתה לרומניה (דרך הגבול במשותף). גרנו בבוקרשט במשך שנה. ב 1940 בהיותי בן שלוש עלינו ארצה עם "סרטיפיקט" מהבריטים דרך ראש הנקרה. אבי שרת בצבא הפולני, נלחם בנאצים, נפל בשבי וישב במעצר בסיביר כ 4 שנים. עלה ארצה ב 1945 אחרי המלחמה.

 

 

אחרי העלייה ארצה, גדלתי ברחובות אצל דודים – אחיה של אמי עד שהתחתנתי ב 1963. גן ילדים, בי"ס עממי – בכור לוי, תיכון מאוחד וגיוס לצה"ל ב 17/8/1955.

 

 

התנדבתי לקורס טייס מספר 23 אותו סיימתי באוקטובר 1957. שירתי כטייס קרב בטייסת 101 –מיסטר בבסיס ח"א חצור (כנף 4). שנה אחרי סיום הקורס יצאתי עם עוד 3 טייסים – רס"ן יעקב נבו (יאק), סרן זוריק לב, סגן אוהד שדמי ואני הזוטר – סג"מ, לצרפת ללמוד לטוס על סופר מיסטר. יחד עם חברי וכמה טייסים צרפתיים הטסנו את מטוסי הסופר מיסטר, שקנתה ישראל, בנתיב – שדה התעופה איסטר ליד מרסיי- ברינדיזי שבאיטליה – חצור בישראל. ב1958 הקמנו את טייסת 105 הסילונית. אחרי שעברתי קורס מדריכי טיסה, הדרכתי במטוסי סטירמן, הרווארד ופוגה. הייתי בין הטייסים הראשונים שטסו בפוגות ונשלחתי לצרפת כדי להטיסם ארצה. המשכתי לשרת בטייסת 105 גם במילואים עד 1974 כשהמטוסים נמכרו לדרום אמריקה. השתתפתי במלחמות: ששת הימים, ההתשה ויום כיפור. במלחמת לבנון הראשונה שימשתי כמפקד שדה התעופה (מנחת מטוסי ח"א) דאמור שבלבנון. לפני השחרור השתתפתי בקרב אויר בו הפלתי מיג 17 מצרי.

 

 

בפברואר  1963 עברתי קורס באל-על והתמניתי קצין ראשון. ב 1969 הוסמכתי כקברניט במטוסי 707. טסתי ב מטוסי בואינג 737, 747-200, 747-400.  שימשתי כמנהל צי של 707,737,747-200. יצאתי לגמלאות באוקטובר 2002 בהיותי בן 65.