סא"ל שנער יוסף

 

משפחתי הצליחה להינצל בתקופת השואה בהונגריה (19/3/1944- ינואר/1945). הצלחנו לעזוב את העיירה KALOCSA בה התגוררנו לפני הקמת הגטו שם. עברנו לעיר הבירה, הורדנו את הכוכב הצהוב והצטיידנו במסמכים מזויפים.

 

 

לאחר שחרור הונגריה לא חזרנו ל KALOCSA. המשכתי את לימודי בגימנסיה היהודית  בבודפסט. הצטרפתי לתנועת הנוער הציוני והתכוננתי לעלות ארצה אחרי סיום הלימודים בתיכון.   ב 1948 הפכה הונגריה למדינה קומוניסטית, חברות בתנועות ציוניות נאסרה, והגבולות נסגרו. בעזרת תנועת הנוער, שארגנה עלייה באופן בלתי חוקי, בערב פסח 1949 , הצלחתי לברוח מהונגריה ולעלות ארצה. הגעתי ארצה ב 16 במאי באוניה "גלילה".

נקלטתי במוסד של עליית הנוער – "נווה יצחק" ליד קיבוץ תל יצחק. כמה חודשים לפני הגיוס שמשתי כמדריך בכפר הנוער בן שמן ב' ליד כפר ויתקין. באוקטובר 1950 התגייסתי לצה"ל.

 

 

לאחר הטירונות שובצתי לחיל הקשר, משם התנדבתי לקורס צוות אויר. באוקטובר 1951 הועברתי לבית הספר לטיסה קורס טייס מספר 9. בסיום שלב המכין עברתי לבקשתי לקורס נווטים מספר 5, אותו סיימתי בהצלחה ב- 1953. עם סיום הקורס הוצבתי לטייסת 109 שהפעילה לראשונה מטוסי "מוסקיטו". בסיום האימון המבצעי ((OUT הוצבתי כמדריך נווטות בבית הספר לטיסה. הדרכתי קורסי נווטים 10-6 וקורסי טייס 15-13 . התמניתי למפקד קורס טייס  מספר 14. בתקופה זאת התגבשה בי ההחלטה ללמוד הנדסה אווירונאוטית. בסתיו 1955 השתחררתי והתחלתי את לימודי בטכניון. השתתפתי במבצע סיני כנווט מילואים בטייסת 103. באוקטובר 1958 חזרתי לחיל האוויר, בשנה הרביעית בטכניון הייתי שוב איש צבא קבע. את לימודי סיימתי בהצטיינות ראויה לשבח.

בחודש אוגוסט 1959 הוצבתי במפקדת חיל האוויר – לענף מצ"ד 4. תפקידי הראשון היה קצין פרויקט "שפריר 1" – טיל אוויר-אוויר הראשון של ישראל. ב -1961 נשלחתי ללימודי תואר שני בצרפת. לאחר קבלת התואר השני בהצטיינות, חזרתי ארצה והמשכתי בתפקידי בפרויקט "שפריר1" ואחראי לניסויי קבלה לחיל האוויר. עם תחילת הפיתוח של "שפריר 2" נבחרתי שוב לקצין הפרויקט ואחראי לניסויי הפיתוח. באותו זמן הקמתי את המדור לחשובי ביצועים שעסק בהערכת הביצועים של מטוס הקרב העתידי של ח"א. במלחמת ששת הימים טסתי בטייסת 120.

בפברואר 1968 קיבלתי דרגת סא"ל כסגן ראש ענף מצ"ד 4 והמשכתי בניסויי הפיתוח והקבלה של ה"שפריר". ב- 1969 התמניתי לעוזר ראש ענף אוויר 2. בתקופת מלחמת ההתשה עסקתי באפיון טיל אוויר-אוויר חדש – "חרב חדה" (פיתון 3 ליצוא) ובנושאי חימוש מונחה ולוחמה אלקטרונית. ב-1971 התמניתי לעוזר נספח צה"ל בארה"ב לניהול חילופי מידע מסווגים. עם שובי ארצה בסוף 1972 התמניתי ליו"ר צוות בדיקת המשך הפיתוח של "חרב חדה" שאושר על פי המלצתנו ע"י הרמטכ"ל. במלחמת יום כיפור טסתי בטייסת 120. עוד לפני סיום הקרבות נשלחתי כחבר בצוות לחקר תכונות הטיל SA-6  . השתחררתי משרות ביוני 1974.

 

 

לאחר השחרור (בגיל 42  עם פנסיה) הצטרפתי לסגל הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון. פעילותי המחקרית התמקדה בנושאים כמו "ניתוח קרבות אוויר" "הנחיה והתחמקות מטילי יירוט". ב 1975 השתתפתי באפיון טיל לקרבות אויר (פיתון 4) בשנים 1978-1980 שימשתי כיו"ר ועדת ביקורת התכן של טיל זה. ב- 1983 הוענקה לי דרגת פרופסור מן המניין. בשנים 1992-1990 שימשתי כדיקן הפקולטה. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה הוזמנתי (היחידי שלא ממערכת הביטחון)  להצטרף לצוות ה"פטריוט" שניתח כישלונות המערכת ביירוט טילי "אל-חוסיין". ב -1963 קיבלתי קתדרה. ב- 2001 פרשתי לגמלאות כפרופסור אמריטוס. מאז אני ממשיך במחקר פעיל וייעוץ לגופי מערכת הביטחון כמו התעשייה האווירית מפתחת טיל ה"חץ". 

 

יוסף שנער נפטר ב- 2015, יהי זכרו ברוך.