סרן שרון זאב

 

זאב היה בן 9 כאשר הגיעו הנאצים לבודפשט. ערב המלחמה נסע אביו לארץ ישראל בעליה בלתי לגאלית, כדי להכין את בוא אשתו אליזבת ובנו לארץ. הקשר אתו נותק בעקבות המלחמה. אימו ניסתה להסתתר מפני הנאצים בבית מכרים גויים, אך הם הלשינו למשטרה והשניים נעצרו ונכלאו. זאב חלה בדיזנטריה ונשלח לבית חולים ומשם, לבדו, ניזרק לרחוב שם שוטט, גנב אוכל וישן בחדר דוודים של בית מידות. אימו נשלחה בהליכה של כ-300 ק"מ למחנה השמדה בווינה. בדרך נס הצליחה להימלט, לחזור לבודפשט ולמצוא את בנה תומס (זאב) לאחר 10 חודשי פרידה. בתום המלחמה נסעו ברכבת לווינה, משם למחנה עולים בגרמניה, ב 1946 לפריז, ב 1947 באוניה "מרטון" לחיפה – בית עולים.

 

 

זאב עלה ארצה עם אימו בגיל 12. כאן נפגשו עם אביו ועברו לגור ברמת ישי. שנת הלימודים המסודרת הראשונה (אחרי שנה א' וקצת שנה ב' בבודפשט) הייתה בשכונת חליסה שבחיפה. אימו רצתה שימשיך וילמד רפואה ויהיה מנתח (תחום שעניין אותו במשך שנים), אך חיסרון כיס הוביל אותו לעבודה בבית מלאכה קטן למסגרות במפרץ חיפה ובהמשך לעבודה בחרטות בקיבוץ איילון. יחד עם חבר חובב ים כמוהו ניסה להתנדב לשייטת 13 אך לא התקבלו, אבל צוידו בטופסי במבחן לקורס טייס. 

 

 

טופסי המבחן לקורס טייס המחישו לו את פער הלימודים בו הוא נמצא. הוא לא ויתר, בסיוע בחור משכיל שנרתם לעזרתו, למד את החומר הנדרש במבחנים תוך כמה חודשים. מאז ומתמיד היה אוטודידקט, עשיר בידע עולמי מבלי שעבר במסגרת לימודים רשמית. בקיץ 1953 בגיל 17 וחצי שובץ לקורס טייס מספר 16 בשדה התעופה סירקין. הקורס חולק לשניים, מחצית לבוגרי תיכון ומחצית ל"בררה כמוהו" לדבריו. לאחר שהוכשר כטייס, טס במטוסים שונים, אך זכר כחוויה עוצמתית במיוחד את המעבר ממטוס ההרווארד למטוס המוסקיטו הדו מנועי. ב1960 נשא לאישה את ימימה, בחתונה צנועה, עזר ויצמן היה אחד האוחזים במוטות החופה. הוא שירת בחיל 13 שנים מ-1953 ועד 1966 שכללו שליחות כמדריך טייס בגאנה, טנגנייקה ואוגנדה.  שרון היה סמ"ט א' של טייסת 119 בין השנים 1961 ל 1963, טייסת הקרב הראשונה של ח"א למשימות אל-ראות עם מטוסי ווטור לילה (Vautour N) ומטאור (NF) עד סגירתה של הטייסת במרץ 1963 והעברת משימות האל-ראות לטייסות מטוסי המיראז'. מטוסי הווטור N ומטאור NF היו מצוידים במכ"מ אשר הופעל על ידי נווט כאיש צוות שני. כטייס קרב השתתף במלחמת סיני ומלחמת ששת הימים. במלחמת יום כיפור טס בהובלות ציוד צבאי מארה"ב. אחרי מלחמת ששת הימים כתבה אשתו ימימה, (שגם לה עבר מפואר בחיל האוויר), פרקי יומן בשם "בעל במתנה" שפורסם בעיתון מעריב וזכה בפרס עיתונאות. זאב השתחרר משירות קבע ב 1966 בדרגת סרן.

 

 

לאחר השירות הצבאי עבר לאל-על ונהנה לכבוש את העולם באוויר ביבשה ובים. בגיל 65 פרש לגמלאות כמקובל. קרוב לגיל 70 כשהיה בבית חולים, מחובר לעירוי כימותרפיה, אמר לבתו בביטחון מלא "אני יכול להטיס מטוסים בלי שום בעיה, לא מבין למה הייתי צריך לפרוש לפנסיה כל כך מוקדם". עוד טרם פטירתו זכה להכיר וליהנות מחמשת נכדיו – תומר, רון, אורן, ניצן וקרן. זאב נפטר ב-2005 ממחלה ממארת