• רמת דוד 1952

    רמת דוד 1952

  • כחוקר ימי

    כחוקר ימי

  • על המטוס

    על המטוס

רס״ר הכט ארתור (ז''ל)

ארטור נולד ב-1 במאי 1934 לרוזה ואבנר הכט ואח קטן לטובה. המשפחה גרה בכפר מיכאלני, לא רחוק מהעיר צ'רנוביץ בגבול רומניה עם ברית-המועצות. אביו אבנר היה איש עסקים שבבעלותו קרקעות ובתים. מקור ההכנסה העיקרי שלו היה הספקת מזון סוסים לצבא הרומני.


בשואה


ב-28 ביוני 1940 פלש הצבא הרוסי למחוזות הגבול של רומניה. אבנר ורוזה וקרוביהם התלבטו, כמו רבים מהיהודים שגרו באזורים אלה, האם לברוח לעומק רומניה או להישאר. רוב היהודים בחרו להישאר כיוון שהעריכו שיחס הרוסים ליהודים יהיה גרוע פחות מזה של המשטר הפשיסטי הרומני באותה עת. כעבור שנה צבא רומניה, בעזרת צבא גרמניה, כבש חזרה את השטחים שאבדו בפלישה הרוסית. החיילים הרומנים שנכנסו לישובים ולשכונות היהודיות פתחו במסע של רצח, אונס וביזה של היהודים. קשריו של אבנר הכט הצילו את המשפחה, שכן הגנרל הרומני, יונסקו, שמולו עבד בעסקיו עם הצבא הרומני מונה לתפקיד בכיר במחוז והציב בביתם חייל, שתפקידו לשמור עליהם. אולם, בהמשך אולצה המשפחה, כמו שאר יהודי האזור, לעבור לגטו צ'רנוביץ. יהודים רבים מהאזור נשלחו להירצח בטרנסניסטריה. אולם, עד מהרה התברר לשלטונות הרומנים שיהודים רבים חיוניים לניהול המחוז בשל מקצועותיהם לפני המלחמה, ולכן החלו לשחרר יהודים אלה מהגטו לבתיהם. שוב סייע הגנרל יונסקו ודאג שגם משפחת הכט תוכל לחזור לביתה. כעבור זמן, השתנתה המדיניות ושוב החלו לאסוף את היהודים כדי לשלחם לטבח, וגם הפעם התערב יונסקו וסייע להבריח את המשפחה אל עומק רומניה, משם לא הוגלו היהודים, ובהדרגה הגיעו לבוקרשט ושם שהו עד סוף המלחמה.


בהיותו בערך בן 7 או 8 ארטור כמעט איבד את חייו כאשר ילדים שכנים נוצרים החליטו לשחק ב-'לתלות את היהודי', לקחו אותו לעץ, העמידו אותו על כסא וקשרו חבל סביב צווארו. הוא ניצל רק משום שאחותו, טובה, שהייתה מבוגרת ממנו ב-5 שנים, חיפשה אותו לקרוא לו לארוחת-צהריים, גילתה אותו בטרם גררו מתחתיו את הכסא והורידה את החבל מעל צווארו. לאיומי הילדים, רובם בני גילה, שיפגעו בה אם תתערב ענתה: "נראה אתכם!"


תקומה


ב-1945 כבשו הרוסים את רומניה. אולם, המשפחה לא יכלה לחזור לביתה, שכן כעת, בנוסף להיותם יהודים הוגדרו כ-'בורגנים'... ההורים החלו לחשוב על עלייה ארצה והילדים צורפו לתנועות נוער יהודיות. טובה, האחות הגדולה, הצטרפה למחתרת הציונית שעסקה בחינוך יהודי ובהכנת המשפחות שביקשו לעלות לישראל. ב-1950 הצליחו לקבל אישורים לעזוב את רומניה ולעלות לישראל. עלייה זו כמעט נמנעה משום שהמשטרה-החשאית הרומנית חיפשה את טובה על פעילותה, אבל למזלם של כולם היה בידי המשטרה רק את שמה המחתרתי העברי ולא את שמה הרומני שהיה כתוב על האישור והמשפחה עברה בשלום את הבדיקות של משרד הפנים והמשטרה ועלתה לישראל.


בהגיעה ארצה המשפחה שוכנה בכיתת בית-ספר נטוש בכפר ענא, בין יהוד לבין נמל תעופה בןגוריון של ימינו. ארטור, בן ה-15, הלך לעבוד כפועל בניין כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בין המיזמים שהשתתף בבנייתם הוא אצטדיון הכדורגל של רמת-גן.


בשחקים


בגיל 17 שכנעו אביו להתגייס מוקדם ל-צה"ל. הוא התנדב לחיל האויר, נשלח לקורס מקלענים והוצב כמקלען במטוס בי-17. לאחר פרק זמן בתפקיד זה התקבל לקורס טייס, אבל נשר מהקורס עקב בעיה רפואית וקורקע. הוא עבר קורס צלמי-אוויר וחזר לטוס כצלם במטוסים קלים, כשמדי פעם הוא חוזר לטוס גם בבי-17. בתפקידו האחרון היה במודיעין חיל האוויר. הוא השתחרר מחיל האוויר ב-1959.


אחרי השחרור


במהלך שירותו השלים בלימודי ערב את לימודי התיכון והוציא תעודת בגרות. לאחר השחרור החל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בינתיים הכיר את עליזה הופמן (בת לאחת מהמשפחות הותיקות בארץ) והם התחתנו באפריל 1959. ביולי 1960 נולד בנם הראשון, עדו, ובינואר 1964 נולד בנם השני, אוֹרי. ארטור השלים לימודי תואר שני במטראולוגיה והחל לעבוד במה שעתיד להיות המכון לחקר ימים ואגמים בחיפה. ב-1965 נבחר לצאת לאנגליה במלגה של משרד ראש הממשלה כדי ללמוד פיזיקה של הים (אוקיינוגרפיה פיזיקלית) ולהביא מקצוע זה לישראל. בעודם באנגליה נולד בנם השלישי, אבי. ארטור קיבל את תואר הדוקטור ב-1969 ונשלח לארצות-הברית לשנה וחצי של מחקר פוסט-דוקטורט.


ב-1971 חזרו ארטור ומשפחתו לישראל והוא החל לעבוד במכון לחקר ימים ואגמים כראש מחלקת הפיזיקה הימית, כשאיתו עובדים צוות של חוקרים וצוללנים, שתפקידם להציב את מכשירי המדידה בים. ארטור למד לצלול ובמשך כמה שנים השתתף בפעולות הצלילה, עד שחלה בלבו ונאלץ להפסיק. את המחקרים שהוביל ערך בים התיכון, בים סוף ובים המלח. המחקר על ים המלח היה ייחודי שכן זהו ים בעל תכונות מיוחדות ובגלל תכונות אלה נדרשו פיתוח של ציוד מדידה וציוד צלילה ייעודיים כדי לאפשר את העבודה. בסיום מלחמת יום כיפורים נשלח עם צוות מאנשיו לערוך מדידות בתעלת סואץ בטרם ייסוג צה"ל מהגדה המצרית של התעלה.


בין יתר המחקרים שהשתתף בהם בהיותו במכון לחקר ימים ואגמים אפשר למנות את החיפוש ארוך-השנים אחרי הצוללת 'דקר' ובמסגרת מחקריו על ים המלח בחן גם את המשמעות של חפירת תעלת הימים על ים זה.


במהלך עבודתו במכון היה אחד הראשונים שהביאו ארצה מחשב לסייע בעיבוד הנתונים הרבים שנאספו וכדי להפעילו למד תִכְנוּת. עם הזמן נושא המחשבים והתכנות נהיו לא רק עניין של עבודה, אלא גם סוג של תחביב.


ארטור עבד במכון עד לפרישתו בשנת 2000 וגם אחרי הפרישה המשיך לעבוד מספר שנים מהבית תוך שמירת קשר עם המכון.במסגרת עבודתו במכון השתתף במגוון מיזמי-מחקר בינלאומיים ולכן לאחר פטירתו עמיתיו בחוץ-לארץ הקדישו לזכרו את אחד מהכנסים הבינלאומיים לחקר הים.


במשך כל חייו בארץ ניכרה בדרכו ובפעילותו אהבת הארץ והמדינה, ניצל קשריו הבינלאומיים לפעולות הסברה עבור מדינת ישראל (במכתבים שהתקבלו מעמיתים מ-חו"ל אחרי שנפטר ציינו תופעה זו ואת הדרך הנעימה שבה עשה זאת) וייחס חשיבות רבה לסייע לעולים חדשים לישראל.


תחביביהם המשותפים שלו ושל אשתו עליזה היו היסטוריה בכלל ושל ארץ-ישראל בפרט (אחרי שרכש את אחד ממכשירי ה-GPS הראשונים בישראל לטובת עבודתו במכון, התנדב לסייע לארכיאולוג דר' יגאל טפר בעזרת המכשיר במיפוי הדרכים העתיקות שהובילו לירושלים). בנוסף להשתתפות במאות הרצאות ורכש ספרות רבה בנושא, הם טיילו יחד עם קבוצות שונות ועם מדריכים מומחים בכל רחבי הארץ וגם במקומות שונים בחוץ-לארץ, כדי ללמוד את הטבע וההיסטוריה לא רק מקריאה ומשמיעה אלא גם 'דרך הרגליים'. תחביב נוסף של ארטור היה צילום (אחד המקצועות שלמד בעת שרותו הצבאי) בכלל ובשנותיו האחרונות – צילום פרחים בפרט.


בשנותיו האחרונות עבד כמתנדב ב-'יד שרה' בסניף חיפה.


ארטור הכט נפטר ב-12 ביולי 2014. בצוואתו, בהמשך לדרכו להתנדב ולתרום, תרם גופתו למחקר מדעי. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ואחד-עשר נכדים.

  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים

© כל הזכויות שמורות | תנאי שימוש