• קורס טיס 2 - צידון בשורה העליונה

    קורס טיס 2 - צידון בשורה העליונה

אל״מ צידון –צ'דטו יואש (ז''ל)

בשואה


אל"מ יואש צידון, נולד בעיר פוקאשן (Focşani) שברומניה בשנת 1926וכך שבפרוץ מלחמת העולם היה בן 13-14 כלומר תלמיד בית-ספר.

הוריו עשו את כל המאמצים ע"מ לנסות ולהעלותו לארץ ישראל ולבסוף בשנת  1941 הצליח יואש לעלות ארצה יחד עם אחת הקבוצות האחרונות של "עלית הנוער" שירדו  במורד הדנובה דרך קונסטנצה והגיעו ארצה.

 

בתקומה


עם עלייתו ארצה, התגורר יואש בקרית ביאליק ולמד כתלמיד חוץ בכפר הילדים והנוער  "אהבה", שהועבר בשלמותו מגרמניה לקריית ביאליק דוברת הגרמנית על מוריו ותלמידיו.

פרופ' פרנץ אולנדורף מהטכניון בחיפה שלימד בביה"ס, הבחין ביכולותיו של יואש, וכך נשלח יואש  לביה"ס הימי שליד הטכניון במגמת קשר.

בשנת 1945 בהיותו בן 19 שנה .סיים יואש את חוק לימודיו.

במסגרת לימודיו וכפי שהיה מקובל באותה תקופה, הצטרף יואש לחי"ש במסגרת ההגנה ושימש אלחוטן במסגרת רשת " אבינועם"  ( רשת קשר מחתרתית).

בנוסף ללימודיו עבר יואש קורסים שונים , כגון קורס מפקדי פלוגות, קורס מפקדי מחלקות, קורס קשר וחבלה ועוד.

לקראת סיום המלחמה, כשהוקמה הפלוגה הימית , הצטרף לשורותיה.

בשנת 1945במיסגרת רשת " הגדעונים", נשלח יואש לאירופה כדי לקשר  במסגרת עליה ב' בין אירופה ומחנות המעפילים לבין המפקדות בארץ.

יואש היה מלווה בין היתר אוניות מעפילים כגון "תל-חי", " כנסת ישראל" (שהביאה עימה 3845 מעפילים עולים מיוגוסלביה),  הוא פעל בהעברת מעפילים מרומניה ליוגוסלביה ומשם להעלותם ארצה.

בשלהי 1946 הגיע צידון למחנות העולים בקפריסין יחד עם מעפילי האוניה " כנסת ישראל" שנתפסה ע"י הצבא הבריטי והובאה למחנות העקורים שבקפריסין.

יואש הקים תחנת אלחוט מחתרתית ואפשר קשר עם מטה הפלמ"ח בארץ. דבר שאפשר הברחת צוותי אוניות מעפילים שהיו עצורים במחנה.

בשנת 1947 חזר   יואש ארצה. הוא השתתף בפעולת חבלה שבוצעה באונית הגירוש " אושן ויגור" וזאת יחד עם ראיסה שרירא שלימים הייתה לרעייתו .

במלחמת השחרור פקד על שיירות בדרך לירושלים ועל הקשר בין ירושלים והשפלה.


בשחקים


בחודש יוני 1948 בהיותו בן 22 שנים יצא יואש לקורס הטייס הראשון שנערך בישראל. ובמסגרתו השתתף כראש צוות מטילנים שפעלו במסגרת מטוסי התובלה סי-46 סי-47 (דקוטה) שהוסבו למפציצים במבצע עובדה.


                                                          2

בסוף שנת 1950 סיים צידון את קורס הטייס כטייס קרב והוצב בטייסת הקרב הראשונה של ח"א. כמו כן במקביל לתפקידו כטייס קרב מונה צידון כקצין קישור מודיעין בין חיל האוויר לחיל הים.

ב1951 עבר הסבה למטוסי סילון מטאור ובשנת 1955 התמנה להקים את טייסת קרב לילה " אל ראות".              

ב1. 9.1955 השתתף בקרב אוויר בין מטוסי מטאור לבין 4 מטוסי וומפייר  מצריים.

שחדרו לשטח ישראל. בקרב זה הופלו 2  מטוסים מצריים.

בספטמבר 1955 יצא לבריטניה להתאמן עם חיל האוויר המלכותי . ובחוזרו ארצה הקים את "טייסת העטלף".

בערב מבצע סיני 28-29.10.56, יירט יואש והפיל עם מטאור 13 (לילה) מטוס אליושין מצרי ובו 16 קצינים מצריים בכירים אשר טס בים במרחק רב מחופי הארץ . (התברר  שרמטכ"ל צבא מצרים שאמור היה לטוס במטוס זה לא עלה עליו.)

במבצע סיני ביצע צידון סיורים בטווח רחוק כדי לאתר משלוחים סובייטים בדרכם למצרים.

עם רכישת מטוס הקרב הכבד "ווטור", מונה צידון כראש הפרויקט. במסגרת תפקידו נאלץ צידון לשהות תכופות בצרפת כדי לפקח על העברת  המטוסים דרך אלג'יריה וטוניסיה ( שהיו עדיין מושבות צרפתיות)ארצה.

תקופה קצרה שימש כסגן מפקד בסיס תל-נוף, ואח"כ ריכז את תהליך הקליטה של טילי "הוק" שהתקבלו באותה עת מארה"ב.

בהמשך התמנה כמפקד מערך  תכנון ופיתוח אמצעי לחימה בחיל האוויר. את תפקידו זה סיים כשהשתחרר משרות קבע בסוף 1966  (בגיל 40 ).

כטייס מילואים השתתף צידון במלחמת ששת הימים ואח"כ במלחמת   יום כיפור ב1973 בהיותו כבר קרוב לגיל 50 שנה.

הוא לחם בטייסת הווטורים והסקייהוקים, צורף כקצין תאום אוויר לאוגדת אריק שרון. ס"ה שירת אלוף מישנה יואש צידון במהלך המלחמה ואחריה 11 חודשים (כאיש מילואים).

צידון שוחרר מהחיל ומשרות המילואים בשנת 1984 בהיותו בן 58 שנים. כשהמטוס האחרון אותו הטיס היה הסקייהוק 4.


לאחר השיחרור


עם שחרורו מצה"ל לא חדל צידון מלהיות פעיל. לא איש כמוהו יישב ספון בביתו ללא מעש. את מעשיו כיוון צידון יואש לעבר פעילות כלכלית ותעשיה.

הוא הקים והתמנה כמנכ"ל חברת "בליס ישראל" לייצור מכבשים כבדים לעיבוד מתכות, ולאחר מכן בשנת 1970 יזם והקים את מפעל "ציקלון מוצרי תעופה" שמאוחר יותר נרכשה ע"י " אלביט מערכות".

בין לבין, בשנת 1968 העניק לו נשיא המדינה זלמן שזר את אות והתואר" יצואן מצטיין" בשמונת השנים הבאות חדל צידון מלהיות תעשיין עצמאי ועסק בעיקר בקידום ייצוא תעשייתי של התעשייה האווירית באמריקה הלטינית ודרום אפריקה.


בין לבין ניסה צידון להקים מפעל לתחזוקת מטוסי תובלה בנבטים שבנגב, אך סיבוכים בירוקרטיים והתנגדות משרד הביטחון מנעו זאת ממנו.

עם הבחירות לכנסת ה-_12 , בנובמבר 1988, היה צידון פעיל בה. וזאת מטעם סיעת  "צומת".

צידון היה חבר בוועדת הכלכלה  בוועדת העלייה והקליטה, ובנושאי חוץ ושינוי שיטת הממשל.

הנושא האחרון משך במיוחד את ליבו. צידון פעל במרץ במסגרת הכנסת בניסיונות לשינוי שיטת הממשל, ניסיונות שלא נשאו פרי.

בשנת 1990 מונה צידון ע"י רפאל איתן בתפקידו כשר החקלאות, לעמוד בראש וועדה לאסטרטגיה חקלאית. את המלצותיו אימץ שר החקלאות, אך בסופו של דבר הם לא בוצעו.

בהמשך התמנה צידון כחבר צוות ראש הממשלה שמיר בוועידת השלום במדריד.

לכנסת ה-13 העדיף צידון שלא להצטרף ולא להמשיך בפעילותו הפרלמנטרית. למרות זאת הוא המשיך בפעילותו הציבורית. צידון המשיך להיות חבר בוועדה לשינוי שיטת הממשל ובמועצה המייעצת של "רפאל".

בין היתר היה צידון פעיל בגופים הבאים:

התנועה לא"י השלמה.

מרכז אריאל לחקר המדיניות.

חבר הנאמנים של אוניברסיטת בן גוריון, והמוזיאון למדע.

הנהלת מחנה המעפילים בעתלית ועוד.

אaת פרשת חייו סיכם צידון בספרו" ביום , בליל ובערפל.

צידון השאיר אחריו אישה, את אשתו לראיסה לבית שרירא. אחות במקצועה. ושלושה ילדים.

את ד"ר. אורנה ברי, מדענית. את עו"ד רם צידון ואת פרופ' דני צידון, כלכלן.

  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים
  • מורשת מתקומה לשחקים

© כל הזכויות שמורות | תנאי שימוש